|
|
|
1.
|
|
שטיינברגים הוא ספר על בני אדם שמחפשים את המילים שאבדו להם, ועל מילים מעוררות געגוע, שמחפשות לעצמן בני אדם שישמיעו אותן. וכמו גיא, גיבור הסיפור "דרך שתי נקודות", עליהם ללמוד שדרך שתי נקודות עובר הרבה יותר מקו ישר אחד: עוברים שם לפעמים גם ג´ירפה, שולחן או פומפייה, מלחייה או מעבר חצייה, ולפעמים בדידות או אהבה גדולה.
הדמויות שגודשות את שטיינברגים – שרה שנולדה ללא אוזן שמאל, אסתר שבחרה לגור במעלית, רונית שאי אפשר להחזיר לחנות, וגם גדי והרצל ופרופסור ארמוסה וריבה וציפורה וכל השאר – התייצבו בפני היוצרת שלהם, לאה רוזנברג, ודרשו ממנה לספר את סיפורן: להציב מול כל אחת מהן מראה עשויה ממילים שתפענח את ההיגיון הזר והמוזר של חייהן.
לאה רוזנברג היא מספרת-מכשפת, ולכן סיפוריה דומים לכדורי בדולח ואולי למשקפי פלא, שאפשר לראות דרכם הרבה יותר ממה שניכר על פני השטח. הסיפור מגדיל את הדמות לאין שיעור, או להפך: מקטין אותה, מותח ומכווץ את תוויה, הופך אותה למוזיקה של ורדי או של שנברג, לקו או לצבע, לגיבורה של אגדה או לדמות מסרט מצויר, מתוך תקווה לתפוס את המהות האבודה שנלכדה בה, לשחרר געגוע חנוק או לחשוף יופי פראי שנשכח והושתק.
לאה רוזנברג עוסקת בחינוך....
|
|
2.
|
|
"איש לא נכנס ל'שטח ההפקר'. גדרות התיל מסגרו את שדה הרקפות, הכלניות, הכרכומים, העשב הרענן וריח האדמה התחוחה לאחר הגשם. היד נמשכה אחר הלב להושיט ולגעת, להושיט ולקטוף ולהביא הביתה את היופי הנעדר אצלנו. ככל שהגדר הייתה גבוהה וסבוכה יותר, כך גברה הכמיהה להיות בתוך הפלא הצבעוני והמרגש הנמצא במרחק נגיעה אסורה".
***
בסיפוריה הקצרים מפליאה לאה רוזנברג לספר לנו על ילדותה בירושלים שעדיין לא חוברה. אנו פוגשים את חברותיה לספסל הלימודים, את המנהל מר תג'ר המרשים, מכירים נופים כבקעה ושטח ההפקר ועוברים איתה חוויות התבגרות ואת המעבר מירושלים לתל־אביב ומהפסנתר לאקורדיון. הספר מלווה בצלילי מוזיקה לכל אורכו, והמוזיקה מופיעה כגיבורה או כדמות חולפת.
בספר דמויות רבות, ביניהן: נהגת מונית במסע הזוי בפריז, חוה הנדרשת להגיע בבוא יומה אל כס הכבוד, פסח שאהב לוויות ואסתר שעברה לגור במעלית. הסיפורים מציירים תמונה ישראלית ומקומית, ועם זאת יש בהם נגיעות לתרבויות ולעולמות אחרים.הסיפורים עוסקים בבדידות ובאובדן, בנס שבמציאת קשר ובפחד לאבדו. השפה הפיוטית לעיתים מייצרת יחד עם הדמויות מארג משעשע, צבעוני ומרגש שנשאר עם הקורא זמן רב לאחר סיום הקריאה.
***
לאה רוזנברג היא אשת חינוך ותרבות, סמנכ״לית משרד החינוך לשעבר. כיום מכהנת כיו״ר בית עגנון ויו״ר עמותת ״ידיד לחינוך״ וחברה בקהילה התל־אביבית לדיור שיתופי. סבתא אוהבת ומתפעמת לגלי ולטל. ספרה הראשון, "שטיינברגים סיפורים", יצא בהוצאת "עולם חדש" ב־2017....
|
|
