"איש לא נכנס ל'שטח ההפקר'. גדרות התיל מסגרו את שדה הרקפות, הכלניות, הכרכומים, העשב הרענן וריח האדמה התחוחה לאחר הגשם. היד נמשכה אחר הלב להושיט ולגעת, להושיט ולקטוף ולהביא הביתה את היופי הנעדר אצלנו. ככל שהגדר הייתה גבוהה וסבוכה יותר, כך גברה הכמיהה להיות בתוך הפלא הצבעוני והמרגש הנמצא במרחק נגיעה אסורה".
***
בסיפוריה הקצרים מפליאה לאה רוזנברג לספר לנו על ילדותה בירושלים שעדיין לא חוברה. אנו פוגשים את חברותיה לספסל הלימודים, את המנהל מר תג'ר המרשים, מכירים נופים כבקעה ושטח ההפקר ועוברים איתה חוויות התבגרות ואת המעבר מירושלים לתל־אביב ומהפסנתר לאקורדיון. הספר מלווה בצלילי מוזיקה לכל אורכו, והמוזיקה מופיעה כגיבורה או כדמות חולפת.
בספר דמויות רבות, ביניהן: נהגת מונית במסע הזוי בפריז, חוה הנדרשת להגיע בבוא יומה אל כס הכבוד, פסח שאהב לוויות ואסתר שעברה לגור במעלית. הסיפורים מציירים תמונה ישראלית ומקומית, ועם זאת יש בהם נגיעות לתרבויות ולעולמות אחרים.הסיפורים עוסקים בבדידות ובאובדן, בנס שבמציאת קשר ובפחד לאבדו. השפה הפיוטית לעיתים מייצרת יחד עם הדמויות מארג משעשע, צבעוני ומרגש שנשאר עם הקורא זמן רב לאחר סיום הקריאה.
***
לאה רוזנברג היא אשת חינוך ותרבות, סמנכ״לית משרד החינוך לשעבר. כיום מכהנת כיו״ר בית עגנון ויו״ר עמותת ״ידיד לחינוך״ וחברה בקהילה התל־אביבית לדיור שיתופי. סבתא אוהבת ומתפעמת לגלי ולטל. ספרה הראשון, "שטיינברגים סיפורים", יצא בהוצאת "עולם חדש" ב־2017.

שם הספר
שטיינברגים - סיפורים