"אני לא מיסטיקן בהרבה דברים שאחרים נוטים להיות מיסטיקנים.
אבל בעניין אחד אני דווקא קצת מיסטיקן: מילה לא תלך לאיבוד אם היא מילה ראויה.
היא תשכב כמו זרע בחול הצחיח עשר שנים, חמישים שנה, ואז היא תנבוט," כוהב עמוס עוז.
מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה יש בלבול ומבוכה, התלהמות והקצנה בצד ייאוש ורפיון, בשיח הציבורי הישראלי.
במאמריו המקובצים כאן מנסה עוז להציע מבט חדש בעמדות ובמושגים מול מציאות תזזיתית.
הוא דן במחירן המוסרי של דרכים שונות, ושואל על מה באמת נלחמים כאן, היכן הקווים שאין לחצותם, על מה ראוי להיאבק, על מה צריך להתפשר.
במבט רחב הוא מקיף את התהליכים בחברה הישראלית, ומסכם: "התרבות הזאת גם אסור לה ללבוש צורה של פולחן דתי קפוא ומאובן שנשמתו ניטלה ממנו, והוא כולו צורה ואין בו ניצוץ אחד.
וודאי שצריך להישמר מפני מיסטיקה לאומנית שרואה בעם הזה, המסוים והאחד, את חזות הכול ולעזאזל עם האנושות אלא אם כן היא תנהר להר ציון על ברכיה." בישראל המתערפלת הנה אפוא כמה הצעות למחשבה צלולה.

עמוס עוז

עמוס עוז (קלוזנר) (4 במאי 1939, אייר ה'תרצ"ט – 28 בדצמבר 2018, כ' בטבת ה'תשע"ט) היה סופר ואינטלקטואל ישראלי, פרופסור אמריטוס לספרות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. הוא נחשב על ידי רבים לאחד מבכירי הסופרים בישראל. הגותו העיונית עסקה בספרות, בזהות ישראלית וציונית, במחשבה מדינית-חברתית מנקו... המשך לקרוא

שם הספר
לדעת אישה - צד התפר #
המצב השלישי
מנוחה נכונה - ספריה לעם #290/289
לגעת במים, לגעת ברוח
שתיקת השמים (השמיים) - עגנון משתומם על אלוהים