"עיוור" הוא ספר אוטוביוגרפי המתפתח בהדרגה, עם השתלשלות האירועים המתרחשים בחייו של המספר, לנרטיב המתאפיין בסגנון כתיבה ספרותי. המקרה המכונן, אם כי לא הדרמטי, הוא התעוורותו כתוצאה מפגיעה בעיניו, בהפגזת מוצב על גדת תעלת סואץ, במהלך שירות מילואים. הפרקים הראשונים, המתארים, על רקע ההווי המיוחד למושבה שנולד בה, תמונות מתקופות הילדות, הבגרות והשירות הצבאי, ממחישים ביתר שאת את המהפך הכפוי שהתחולל בחייו ואת נפתולי הנפש שנקלע אליהם בעטיו. הקורא את "עיוור", משתתף עם אורי בשיעור הברייל הראשון, עושה אתו את צעדיו הראשונים עם כלב הנחייה, יושב לצדו על ספסל הלימודים באוניברסיטה, צופה בו בשעה שהוא משחק כדור-שער ועושה סקי בכינרת, מצטרף למסעותיו בעולם, עוקב אחר השתלבותו בעבודה, ומתרשם מהפתרונות שהוא מאמץ לסוגיות ניהוליות בתפקידו כמנהל הספרייה המרכזית לעיוורים. אולם עיקר חשיבותו של הספר, הוא באפשרות הניתנת לקורא לצלול אל נבכי המרחב הרגשי ― ההתמודדות עם העיוורון, הקשרים המשפחתיים, התובנות המתגבשות במרוצת השנים מהאינטראקציה עם הסביבה, מצבים אבסורדיים בהוויית חייו המעלים תהיות שמביאות לאימוץ תפיסות מושכלות המשנות את השקפת עולמו. התחבטויותיו הנפשיות גורמות לו להתעמק ביחס החברה לעיוור, הציוויים המפורשים במקורות מערערים את אמונתו ביהדות, משבר המחמיר עקב אסון הפוקד את בתו. ההרהורים על קיומו של האל, על רקע דמותו מעוררת ההשראה של אביו, איש תם וישר וירא שמים, מחריפים את הדילמה, המרחפת כענן תמיד הצובע את שמיו באפור. את תעצומות הנפש הנחוצות כדי להתגבר על כל אלה, שואב אורי מהעשייה ומההגייה, מהאהבה למשפחתו, מהאהבה לעיסוקיו, מהאהבה לטבע, מחיי הרגע וממבט-על אל החיים. גם את התשובה לשאלה, הנשאלת מפי רואים, מה או איך עיוור רואה, יוכלו הקוראים את "עיוור" לצייר בדמיונם, כל אחד על פי הבנתו. אורי כהן נולד בנס ציונה בשנת 1948, בוגר המחזור הראשון בגימנסיה המקומית, חניך ומדריך בתנועת הנוער העובד והלומד, קצין בנח"ל המוצנח, נפגע ביולי 1970 במוצב החולש על גשר הפירדאן שעל גדת תעלת סואץ, בוגר החוגים למדעי המדינה, לתרבות יפן וללימודים כלליים באוניברסיטת תל אביב. לאחר שנתיים בתפקיד שמילא במשרד הבריאות, התמנה למנהל הכללי של הספרייה המרכזית לעיוורים, תפקיד שעסק בו שלושים ושלוש שנים, משנת 1977 עד 2010. חודשים ספורים לאחר פרישתו, החל בכתיבת הספר "עיוור" שהסתיימה השלמתו בימים אלה. מתגורר ברמת אביב, נשוי, אב לשלושה וסב לשמונה....

הרומן ננה מגולל את סיפורם של ננה וישי — הוא בן למשפחת חקלאים שורשית מהמושבה מגדל, היא בת לאב צרפתי ולאם צוענייה שגדלה בסנטמארי דֶה לה מֶר בפרובאנס — מילדותם ועד להתבגרותם ופגישתם הבלתי סבירה מול נוף הכנרת. זהו סיפור על צמיחה ועל אהבה הפכפכה של שני צעירים רגישים, אשר נדמה שלא ניתן לגשר על המרחק הגיאוגרפי והתרבותי הפעור ביניהם. כוחה של המקריות עושה את הבלתי אפשרי, ומעורר רגשות המתלקחים באהבה, אך גם אכזבה וכאב. סביבם מתערבלים חייהם של צוענים ושל חקלאים עיקשים; איש דת שמתאהב בבת קהילתו ומחליט לפרוש מן הכמורה; הורים שקושי במיניותם מטיל צל על חייהם; איש רוח מתבודד שמשפיע בדרכו המיוחדת על ההתרחשויות; רב שחזותו הצדקת אינה תואמת את מעשיו; הווי תוסס של סטודנטים תל אביביים. דמותה של הקדושה "שרה השחורה" כמו קמה לתחייה בין השורות, ואיתה גם נפלאות הטבע ועוצמותיו, שאותם אורי כהן כה מיטיב לתאר. זהו ספרו השני של אורי כהן. ספרו הראשון, עיוור (2016), ראה אור אף הוא בהוצאת פרדס. כהן, עיוור נכה צה"ל, החל לכתוב בגיל מאוחר יחסית וכתיבתו מאופיינת בבשלות, בריאליזם, בסקרנות ובידע נרחב. הוא אינו נרתע מלבחון במבט ביקורתי את הגיבורים המאכלסים את סיפוריו ולגעת אף בנושאים טעונים, כמו ניצול מיני בידי רבנים, כישלונות, פחד, שנאת זרים או רתיעה מאנשים יוצאי דופן — כל זה מתוך חמלה, הבנה עמוקה של נפש האדם ואהבה לבריות וליקום כולו....

ההר והגבעה מציג גישה סוציו-היסטורית לאחד המוסדות התרבותיים המרכזיים של היישוב היהודי ומדינת ישראל – האוניברסיטה העברית בירושלים. הספר בוחן את התפתחותה של האוניברסיטה מייסודה בשנת 1925 כמוסד אקדמי קטן, שהחל את דרכו כיוצא חלציה של התנועה הציונית העולמית, ועד ראשית שנות השישים. האוניברסיטה השכילה מראשיתה לרתום לפעילותה את הקהילות היהודיות ברחבי העולם. היא כוננה דגם פעולה ייחודי, שהיה אחד ממאפייניה הבולטים והמרתקים: "אוניברסיטת פזורה". הספר בוחן את תפיסותיהם של אישים מרכזיים לגבי מקומה של האוניברסיטה בחזון הציוני – כגון חיים ויצמן, יהודה לייב מאגנס, אלברט איינשטיין, ברל כצנלסון, בן-גוריון ובנימין מזר- ואת פעילותם בה. הספר פותח בהתגבשות האוניברסיטה העברית עד להקמת מדינת ישראל והניתוק הכפוי מהר הצופים, משכנו של הקמפוס הראשון. היישוב היהודי התנגד לאליטיזם של האוניברסיטה – ואילו האוניברסיטה התאמצה לשמור על אוטונומיה מוסדית. לאחר הקמת המדינה נתבעה האוניברסיטה להתגייס ל"מטרות ההמלכתיות", כהגדרת בן-גוריון. הספר דן, בין היתר, בתגובת האליטה האקדמית הירושלמית לתביעות אלה; בדרכי הפעולה שנקטה האוניברסיטה כדי לשמור על מעמדה המונופוליסטי נוכח הכוונה להקים אוניברסיטה נוספת בתל אביב; ביציאת האקדמאים נגד בן-גוריון בפרשת לבון; בגורמים לביסוס מעמדו החברתי של איש האקדמיה בחברה מול אידיאל החלוץ; ובמקומה של האוניברסיטה בהבניית היחסים העדתיים בישראל. ד"ר אורי כהן הוא מרצה בחוג למדיניות ולמנהל בחינוך בבית הספר לחינוך שבאוניברסיטת תל אביב. בעטיפה: דוד בן-גוריון, ראש הממשלה, מקבל תואר דוקטור לשם כבוד מידי פרופ` בנימין מזר, נשיא ורקטור האוניברסיטה העברית בירושלים (לשכת העיתונות הממשלתית, ירושלים). הערה: ספר זה ראה אור בשיתוף אוניברסיטת תל אביב ובסיוע ההסתדרות הציונית והמכון לחקר תולדות קרן קיימת לישראל. ד"ר אורי כהן הוא מרצה בחוג למדיניות ולמנהל בחינוך בבית הספר לחינוך שבאוניברסיטת תל אביב....

נִיקִי הַנְּקֻדָּה הוּא סֵפֶר הַבָּא לְסַפֵּר לִילָדִים וּלְהוֹרֵיהֶם עַל מַסָּע שֶׁל גִּלּוּי עַצְמִי, גִּלּוּי שֶׁל עֲרָכִים כַּחֲבֵרוּת וְקַבָּלַת הַשּׁוֹנֶה . הַסִּפּוּר מְסֻפָּר תּוֹךְ כְּדֵי לְמִדַּת סִימָנֵי הַפִּסּוּק הַשּׁוֹנִים וְאֵיךְ לְכָל סִימָן יֵשׁ מַשְׁמָעוּת בְּחַיֵּינוּ. אֶת הַסֵּפֶר כָּתַב אוּרִי כֹּהֵן, מוּסִיקַאי מַצְלִיחַ (הִלְחִין מוּסִיקָה לִסְּרָטִים בָּעוֹלָם, לְלַהֲקוֹת מָחוֹל, לְתָּכְנִיּוֹת וְעוֹד), שֶׁחַי בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת בְּפֶּרוּ, שָׂם הוּא עוֹסֵק בִּרְפוּאָה טִבְעִית, הַדְרָכַת טִיּוּלִים מְיוּחָדִים, כְּתִיבַת סְפָרִים, הַלְחָנָה וְאֵרוּחַ. אֶת הַצִּיּוּרִים הַקְּסוּמִים צִיְּרָה אַלֵכְּס שֶׁגַּם הִיא חָיָה בְּפֶּרוּ. אַלֵכְּס וְאוּרִי מְקַוִּים שֶׁתֵּהָנוּ וְתֹאהֲבוּ אֶת נִיקִי וְאֶת חֲבֵרֶיהָ וַהֲכִי חָשׁוּב – אֶת עַצְמְכֶם....

הספר שלפנינו מצביע על הקשיים, על העיוותים העוולות שנעשו לאורך השנים בחינוך בכלל, ובחינוך הטכנולוגי בפרט, שבגינם מצב החינוך גרוע. מכאן, נובעות שאלות קשות כלפי קובעי המדיניות: הממשלות ומשרד החינוך. הספר בא להציג תפיסה שונה ומנוגדת לתפיסות הקיימות כיום בחינוך, ולקרוא למאבק בעד תפיסה חינוכית הומניסטרית, צודקת ושוויונית. כמו כן, הספר דן בשאלות שהועלו ע"י תלמידיו של המחבר, בתנחומים רבים לאורך השנים, וזאת תוך אמפטיה וסימפטיה לשואלים, משאלות מתודולוגיות ועד שאלות שעומדות ברומו של עולם, לדעת השואלים. כמו כן, מציע המחבר מתוך ניסיונו הצעות ריאליות והגיוניות לשיפור המצב הקיים כיום בחינוך. הספר כתוב בשפה בהירה וקלה ומיועד לכל קורא, לסטודנט להוראה, לאנשי החינוך ולהורים. זהו ספרו השני של המחבר שעסק בבחינה מחדש של כלי המשכן, משקלם וחוזקם, לאור כללי המדע והנדסת החומר הידועים כיום. אורי כהן, בעל תואר שני בפילוסופיה מאוניברסיטת בר-אילן, מדריך חברתי מוסמך ובכיר למקצועות הטכנולוגיה והתנ"ך....

לשחק על במה זה מנת חלקם של יחידי סגולה. הפנטומימאים שבהם נחנו בכישרון מיוחד, כישרון מסתורי המאפשר להם לתת על במה דרור לאין ספור דמויות הגלומות בישותם. ללא אומר, בתנועות גוף ובהעוויות פנים בלבד, לובש מראה גופם וקלסתר פניהם דמות זקן, דמות אישה בהריון, דמות ילד, דמות בעל חיים. לייבל’ה, גיבורו הבדוי של אורי כהן, עלה לישראל עם אביו שאינו יהודי לאחר שהתייתם מאימו, וניסה בכל מאודו להשתלב בחברה הקיבוצית הסגורה שאליה הגיעו בשנות החמישים. ילדי הקיבוץ התנכרו אליו ובתהליך מייסר ונחוש הצליח לפרוץ את גבולות בדידותו וזרותו בעזרת הנטייה האמנותית שלו ויכולת החיקוי שבורך בה. לייבל’ה מתבגר ומתפתח להיות פנטומימאי מצליח ומוערך ונשאר מחובר בטבורו לישראל שהפכה למולדתו השנייה. יענקל’ה נוי, גיבורו השני והמציאותי של הספר, הוא פנטומימאי ידוע שעשה את הדרך ההפוכה — מילדות ששורשיה נטועים בקיבוץ שפיים אל ארצות הברית — ונאבק שם לזכות בהכרה באמנותו ולפרנס את משפחתו, עד שמצליח לפלס את דרכו לטובות שבבימות התיאטרון. אורי כהן, במהלך של תעוזה ספרותית, משלב זה בזה סיפור בדוי וסיפור של אירועים מציאותיים מחייו של יענקל’ה נוי — ידידו הטוב של המחבר. בראייה חודרת הוא מגלה את נבכי נפשם, את אהבותיהם ומאבקיהם, ואת קשיי ההסתגלות שלהם לעולם שאינו מסביר פנים לזרים. נדמה ששני הסיפורים הללו שוכנים זה לצד זה בלי לחרוג מן הגבולות הברורים של בדיה ומציאות, אך לקראת סופו של הספר הם נמסכים זה בזה ומובילים יחד ובטבעיות אל סוף דרמטי וכאוב של אהבה נכזבת שאף גובה קורבן יקר מהגיבורים....

הנתיב החסום עוסק ביחס בין האליטה האקדמית של האוניברסיטאות לקבוצה החברתית הגדולה בארץ – המזרחים. הספר מבקש לענות על השאלות: כיצד נבנו מחסומים שאפשרו אפליה והדרה של המזרחים באוניברסיטאות המחקר? כיצד נכשל מיזם האוניברסיטה הפתוחה שנועד לחזק את הקבוצות המוחלשות? ובעיקר, כיצד האליטה האקדמית אימצה מדיניות שביצרה ושימרה את מעמדה ומנעה בזאת אפשרויות שינוי שכוללות גיוון חברתי ומעמדי? פרופ' אורי כהן מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב פרסם עד כה ארבעה ספרים בתחום ההשכלה הגבוהה בישראל: ההר והגבעה: האוניברסיטה העברית בירושלים בתקופת טרום העצמאות וראשית המדינה, הוצאת עם עובד והמכון לחקר הציונות וישראל ע"ש חיים וייצמן, תל אביב (2006); אקדמיה בתל-אביב: צמיחתה של אוניברסיטה, הוצאת מאגנס, ירושלים (2014); מעבדה, מכון מחקר, עיר מדע: ממכון זיו למכון ויצמן – 1949-1934, מוסד ביאליק, ירושלים (2016); אוניברסיטת-אם: האוניברסיטה העברית בירושלים, 1967-1948, הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שדה בוקר, (2019)....