|
|
|
1.
|
|
לאחר שנים של הימנעות מן העולם, של אי רצייה, אסתר רובין מוצאת בעצמה את העוז לבקש משרה באוניברסיטה.
ההחלטה, הנדמית תחילה כזניחה, מתבררת כצעד הרה גורל בחייה של אסתר.
היא זוכה במלגת מחקר ונוסעת לוונציה, לבית אנה בראוור, מכון גנזים על שמה של משוררת יהודייה ילידת גרמניה שאת יצירתה אסתר חוקרת.
שם היא פוגשת את קמיל מוזס, המופקד על עיזבונה של המשוררת.
הנסיעה לוונציה והמפגש עם קמיל פותחים בפני אסתר אפשרות שחשבה שעשור ומחצה של חמיקה מרשתות החיים, מאז הייתה בת שש עשרה, פוגגו – האפשרות להיות נאהבת, לשוב להיות בשר ודם.
ואסתר אינה יכולה עוד שלא להתמודד עם זיכרונותיה החבויים משהות התבגרותה בישוב עטרת, עם שאלת זהותה, עם ההגדרות שלה לגלות ובית, וגם לא להימלט מעימות עם הוריה, תושבי עטרת וילדי לוב – אביה, בנימין, הדרוך לכל שינוי בנימי נפשה, ואמה, רינה, שחותם יתמותה נטבע ביחסיה עם ילדיה הרומן "מה יש לך, אסתר" הוא יצירה מרהיבה וייחודית בנוף הספרות הישראלית, משום שהדרמה שלו חורגת מן העלילה ונעשית לדרמה לשונית....
|
|
2.
|
|
קובץ סיפורים שצירו המרכזי הוא נובלה בת ארבעה פרקים - שעל שמה נקרא הקובץ כולו - המתארת תקופת משבר ואשפוז בחייו של צעיר חשוף-יתר.
כאן דובר המספר בלשון זכר, ובשאר סיפורי הקובץ זו לשון ילדה, נערה או אשה צעירה, אבל הקול הוא אחד לכל אורך הקובץ, כך שהסיפורים מצטרפים למעין מסכת, או לדיוקן של נפש....
|
|
3.
|
|
תמרה ואמא שלה יוצאות למסע, וכל שלב במסע שלהן נפתח באחת מאותיות האלף - בית. בתחילת המסע, אין שום דבר, הכל ריק ושטוח כמו בלב מדבר: באמצע הלא כלום הגדול, שאיננו לבן ואיננו כחול, גם לילה אין בו ואין בו יום - דבר לא יאמן התרחש פתאום! כך בוראות להן האותיות את העולם. מרגע לרגע הוסיף הכל להשתנות, נוספו דשאים ועצים וחיות... פרחים נתנו ריחם, מלא העין צבע וניחוח וכותרות... קרחונים קפאו בקצה קטבים, בלב היבשות גבהו הרים... אבל משהו חסר ותמרה לא יודעת מה, עד שאמא מגלה לה... ספר קסום על אותיות, על העולם ועל אהבה אינסופית, לילדים מגיל חמש ועד בכלל....
|
|
5.
|
|
ספר זה מאגד אסופה של מסות השוזרת את תולדותיה של האמנות המקומית, יוצריה ואוצריה, במעשה ההגירה הגדול של התרבות היהודית המודרנית. שבא סלהוב מעמידה בספרה שפה חדשה לחלוטין של ידיעה וחקירה, אשר תרה אחר "מפגש ממשי בין מיסטיקה במובנה הדתי-יהודי לבין יצירת אמנות פלסטית".
אל מול חילוניות רדיקלית, היכולה רק לבכות מסורת שאבדה לבלי שוב, נוסטלגיה אינסופית ובלתי פתורה אל דמות האב ובית האם, מחברת שבא סלהוב את עולמותיה המבותרים של "התרבות העברית החדשה" לממשות חיה וקרועה. סלהוב מאירה אותה תוך כדי התבוננות משוטטת בין קירותיה של גלריה דמיונית. על קירות אלה היא מציבה את מיטב היצירות של האמנות החזותית היהודית המודרנית – זאת אשר נותרה כאופן הנאמן ביותר של ההתמודדות עם בעיות היסוד של הזהות היהודית, בעולם שבו "כל הנבואות ההיסטוריות מתגשמות כאופרה חרבה, (לאחר ...) התגלותו החלולה, המחוללת, של סוד שהיה לאין, לריק".
פרקי הספר מסות על אמנות ויהדות מציעים ציור-טקסט, משיחות מכחול עזות הנעות בין הגוף הראשון של הדרמה הסלהובית הפרטית לבין היריעה הרחבה של הדרמה "שלנו" – שבתוכה מזרח ומערב, מסורת ומודרנה, מולדת אבודה ומולדת ייעודה מתגלים כצירים של מכונה גדולה ומטלטלת שאינה מותירה דבר כמות שהוא. מכחולה של שבא סלהוב מפיח חיים במקומות מהם באנו, שאבדו לעד, שאליהם למדנו להתגעגע עוד בטרם ננטשו, כשמעליהם צלו הדורס של המקום אליו הגענו כאופק משיחי מטיל מורא./ יוסף שוורץ...
|
|
