“אני לא אוהבת מקבצי סיפורים קצרים. יש חוקים לא כתובים בהם הסיפור הראשון במקבץ יהיה החזק והטוב ביותר, ולא תמיד נפעמים מכל סיפור- את חלקם לא מבינים.
זה קרה לי אם ארתור מילר, אתגר קרת, אאוגוסטו מונטרוסו ואפילו המינגוויי.
תמיד ישנה צצה לה התהייה אם סופר קצרים מסוגל לכתוב ספר "אמיתי" ולכן אני משתדלת להרים סופרים שאני מאוד מכבדת או את המוכרים יותר (אם אני סובלת זה יהיה כמו אחרים, במעגל ה"סבלתי כל כך שאני אמליץ את זה לכולם ולכל אויבי, לזכר החצי יום שהפסדתי")
לעולם לא אקח את הספרק הראשון של הסופרים במודע, מפני שאני מפחדת להרוס את היחסים עם הסופר...
אולי מפני שזו היתה הפתעה - נהנתי מאוד מהספר הזה. מספיק כדי לא למצוא מילים שיתארו את הספר אבל כדי לומר "שווה. אם אתם מוצאים אז כדאי לפתוח, לא תתאכזבו".
אמנם תיכננתי לקרוא את הסיפור הראשון, אבל אהבתי את השפה,וזה הותיר אותי מחפשת סופר דומה או הגדרה מדויקת. העברית תקנית ויפה, הסיפורים עכשווים. לא התבלבלתי או התאכזבתי מפואנטות חסרות (לאתגר קרת שלום) ולא התאכזבתי. זה היה שונה במובן חיובי. הרעננתי. כמו אחרי מקלחת קפואה בקיץ.
יש פילוסופיה ועדיין התמקדות- כמו סרט שערוך טוב הכל היה במקום, קצר לעניין ומשאיר אותי נסחפת מההתפרצות הכתובה הזו שנראת מאוד רגועה על הדף, סתם אותיות שחור לבן, עד שקוראים את המשפט הראשון...
אני לא חושבת שאקרא את שיריה של סלהוב, הבנתי שהיא משוררת וזהו ספרה הראשון (גם זו הפתעה!)
אם הספר הראשון כל כך טוב- אולי אלו שבאו אחריו גרועים? הרי שירה אני לא יודעת לקרוא, אבל היא מבטיחה עברית אחרת, התבטאות שונה מכל מה שהכרתי.
אני לא יכולה להרוס את הרושם שנוצר, אז בזהירות ובשקט אחפש את שמה בחנויות יד שניה. ובסוד כמוס אגיד לכם שכדאי.”