“"שהיאוש והטרגדיה ייפגשו תגיע שעת המבחן. ובכן... הם נפגשו..." (יהונתן לוין). יהונתן לוין נפטר בגיל 35 ממחלת הסרטן. האם ידע יהונתן שזה יהיה סופו? האם ככה דמיין שיסתיימו חייו? יהונתן עבר פגיעה מינית. הוא לא ידע בתודעתו שעבר אותה עד גיל מאוד מאוחר. במשך כ10 שנים כתב יהונתן שירים מדהימים ברגישותם ועזים בעוצמתם המבטאים את נפשו הסוערת. נפש המתעמקת בשיריו של יהונתן יכולה להגיע למסקנה כי סערה עברה על יהו”

“מאחר ואני העורך של הספר, אני לא יכול לכתוב ביקורת על הספר (אין הנחתום וכו') מה שאני כן יכול לעשות על מנת לקדם את הפצת הספר זה לשים פה את ההקדמה שצירפתי לספר עצמו: זוהי לי זכות גדולה לערוך ברעד אצבעות על מקלדת, לפי בקשתו של אחי יהונתן, מקבץ ראשון מכתביו: שירים וטיוטות. יהונתן, נער רך בתלבושת הדר , נפטר ממחלת הסרטן בטרם מלאו לו לו שנים. לא אין כאן טעות, הקורא מוזמן להתרגל לסגנון הכתיבה של יהונתן.”

“יהונתן (דוק) השאיר לפני מותו ארגז קרטון עם מחברות. בארגז היו תשע מחברות ופנקסים שנכתבו בין השנים 2002 – 2015, מהשחרור מהצבא ועד 24 שעות לפני שנפטר. השירים והטיוטת מופיעים בסדר כרונולוגי ומוצגים בשני עמודים: טקסט מול כתב היד. בראש כל עמוד מצויינים תאריך ומקום הכתיבה. עריכה זו מאפשרת גם למי שלא הכיר את יהונתן לפגוש אותו ולהחשף לאתגרים שהוא התמודד איתם בין במודע ובין שלא במודע. לא מדובר בספר זכרון.”

“ספר נדיר בעוצמתו, בצלילותו, ספר שירים שמספר סיפור, סיפור של גוף שהסוד הרעיל מכלה אותו, סיפור של נפש צלולה שמבקשת שחרור מן הכבלים, סיפור בתוך סיפור. עבודת העריכה הינה יצירה בפני עצמה, ניכר שכל אות ומילה טופלו באהבה ובידע ספרותי עשיר. שיריו של יהונתן הם מסמך נדיר הם חלון לנפש ולגוף המסרבים להרמס תחת מכבש של פגיעה ושקר, של נפש הזועקת לצדק ולהכרה. בשתי שורות קצרות המצוטטות מהחקירה המשטרתית אומר יהונתן”

“"שהיאוש והטרגדיה ייפגשו תגיע שעת המבחן. ובכן... הם נפגשו..." (יהונתן לוין). יהונתן לוין נפטר בגיל 35 ממחלת הסרטן. האם ידע יהונתן שזה יהיה סופו? האם ככה דמיין שיסתיימו חייו? יהונתן עבר פגיעה מינית. הוא לא ידע בתודעתו שעבר אותה עד גיל מאוד מאוחר. במשך כ10 שנים כתב יהונתן שירים מדהימים ברגישותם ועזים בעוצמתם המבטאים את נפשו הסוערת. נפש המתעמקת בשיריו של יהונתן יכולה להגיע למסקנה כי סערה עברה על יהו”

“מאחר ואני העורך של הספר, אני לא יכול לכתוב ביקורת על הספר (אין הנחתום וכו') מה שאני כן יכול לעשות על מנת לקדם את הפצת הספר זה לשים פה את ההקדמה שצירפתי לספר עצמו: זוהי לי זכות גדולה לערוך ברעד אצבעות על מקלדת, לפי בקשתו של אחי יהונתן, מקבץ ראשון מכתביו: שירים וטיוטות. יהונתן, נער רך בתלבושת הדר , נפטר ממחלת הסרטן בטרם מלאו לו לו שנים. לא אין כאן טעות, הקורא מוזמן להתרגל לסגנון הכתיבה של יהונתן.”

“יהונתן (דוק) השאיר לפני מותו ארגז קרטון עם מחברות. בארגז היו תשע מחברות ופנקסים שנכתבו בין השנים 2002 – 2015, מהשחרור מהצבא ועד 24 שעות לפני שנפטר. השירים והטיוטת מופיעים בסדר כרונולוגי ומוצגים בשני עמודים: טקסט מול כתב היד. בראש כל עמוד מצויינים תאריך ומקום הכתיבה. עריכה זו מאפשרת גם למי שלא הכיר את יהונתן לפגוש אותו ולהחשף לאתגרים שהוא התמודד איתם בין במודע ובין שלא במודע. לא מדובר בספר זכרון.”

“ספר נדיר בעוצמתו, בצלילותו, ספר שירים שמספר סיפור, סיפור של גוף שהסוד הרעיל מכלה אותו, סיפור של נפש צלולה שמבקשת שחרור מן הכבלים, סיפור בתוך סיפור. עבודת העריכה הינה יצירה בפני עצמה, ניכר שכל אות ומילה טופלו באהבה ובידע ספרותי עשיר. שיריו של יהונתן הם מסמך נדיר הם חלון לנפש ולגוף המסרבים להרמס תחת מכבש של פגיעה ושקר, של נפש הזועקת לצדק ולהכרה. בשתי שורות קצרות המצוטטות מהחקירה המשטרתית אומר יהונתן”