ביקורת ספרותית על ויטוריה מאת דפנה ויטלה בן–בסט
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 30 באוגוסט, 2016
ע"י לי יניני


ספר מקסים המשתרע על פני 146 עמודים. אותי הוא ריגש במיוחד בגלל שלקראת סופו, גיליתי שמספר הטלפון של אחת הדמויות, מצוי אצלי באנשי הקשר של הסלולארי. איזה עולם קטן!

דפנה ויטלה בן-בסט, מגוללת בגוף ראשון את שורשי משפחתה, מפיה של סבתה, שנפטרה ב-1990 ממחלת הסרטן. (דפנה היא נכדתה החמישית של סבתא ויטוריה).

ליבת הסיפור היא אהבתה והערצתה של הסבתא ויטוריה לסבא מאוריציו.

הסיפור מתחיל לפני כמאה שנה. בשנת 1912 ויטוריה נולדה בוורצ'לי (VERCELLI) שבאיטליה. (עיר קטנה בין מילנו לטורינו).

לויטוריה אחות בכורה – צ'ילסטה ואחות קטנה – לינה. לאחר שויטוריה נולדה הצטרף למשפחה בן בשם נפוליאון, שלא שרד, והותיר חבורה עמוקה בליבה של האם-אנטה.

בבית המשפחה התגוררו ההורים, ילדיהם, וצ'ילסטה - אחותו הבכורה של האב -אלפרדו. צ'ילסטה הייתה רווקה, עבדה יומיים בחנות הבדים של המשפחה, ובשאר ימות השבוע לימדה במרכז לאומנות בוורצ'לי.

בתחילת הדרך אלפרדו ניהל חנות סדקית קטנה, ובבד בבד עם נישואיו לאנטה, הרחיב את עסקיו, והחל למכור גם בדים. אנטה, אימה שלטה במשימות הבית, ובמיוחד באומנות הבישול והאפייה.

ויטוריה , בשונה מאחיותיה הייתה דעתנית, וידעה לעמוד על שלה. אהבתה ל"מספרים" סללה את דרכה לניהול כספי החנות, ולימים בעסקי המשפחה בארץ, כמעט עד לאחרית ימיה.

היא היחידה מהבנות, שהחליטה לא להינשא בשידוך כמו אחיותיה: צ'ילסטה ולינה. ויטוריה לא היססה להתרות בהורה והודיעה להם, שבמידה ויאלצו אותה להינשא לא לבחיר ליבה, היא תעזוב את הבית. מעשה שלא יעשה באותם ימים, ועל אחת כמה וכמה על ידי בת.

במסגרת ניהול חנות הבדים, האב נהג לנסוע מחוץ לעיר לספקי טקסטיל גדולים. לאחת הנסיעות אלפרדו צירף את ויטוריה. לימים הנסיעה הזו חרצה את גורלה, וילדה את האהבה ממבט ראשון למאוריציו.

בשנת 1932, תחת ריח החבצלות, שעמד בחלל בית הכנסת, ויטוריה ומאוריציו נישאו. באותם ימים מוסוליני הדיקטטור והפשיסט, שלט ביד רמה באיטליה, ואדולף היטלר ניתב את דרכו, עם מפלגת הפועלים הלאומית סוציאליסטית לשלטון.

עמוד 38: "אימי כיסתה את פני עם ההינומה ומבעד לבד הלבן הכל קיבל חזות חלומית. במעורפל אני זוכרת את טעם היין, את תחושת המתכת הקרה על אצבעי, את צליל הזכוכית הנשברת, את "אם אשכחך ירושלים", את רפרוף השפתיים של מאוריציו על פני – והייתי לאשת איש..."

זמן קצר לאחר נישואיהם נולד ברונו ולאחר מכן ריקרדו ואלדו.

צ'ילסטה, האחות הבכורה, שכונתה "הקמצנית", שודכה לגווידו-עו"ד עשיר ממילאנו, ובשלב מאוחר יותר, כשהגיעה זמנה של לינה, היא שודכה לעמנואלה -אחיו של מאוריציו.

למרות כל הצהרותיו של מוסוליני בשנת 1935, כי "בעיית היהודים אינה קיימת באיטליה" (עמוד 48) הסכנה הזדחלה גם למשפחת ויטלה היהודית.
מחיר הדלק עלה, האבטלה גדלה, החלו להגיע ידיעות על התנהלות הגרמנים באירופה, ושמועות שמאהבתו היהודייה של מוסוליני – מרגריטה ברחה לארגנטינה. כל האותות הללו לא השפיעו על מאוריציו. כקצין שלחם בצבא האיטלקי בחבש, מאוריציו האמין במוסוליני.

ויטוריה האמינה למאוריציו. היא אהבה אותו ואת החיים שהעניק לה, ולא נתנה לחדשות "לקלקל לה".

עמנואלה-אחיו של מאוריציו, היה הראשון שקרא את המפה, וציטט למשפחתו את שנכתב בעיתונים ביחס ליהודים... עמוד 52:"אינם רשאים (א) להיות חברים במפלגה הפשיסטית. (ב) להיות הבעלים או המנהלים של מפעלים המעסיקים מאה עובדים או יותר. (ג) להיות בעלים של יותר מ-50 מטרים קרקע. (ד) לשרת בצבא בימי שלום או בימי מלחמה. פעילותם המקצועית של יהודים אלה תוסדר בחוקים שיאושרו בעתיד." (חוקי הגזע באיטליה הפשיסטית)."

מכאן ואילך הטבעת התהדקה על צווארם של משפחת ויטלה והמשפחה החלה להתפזר:
-לינה ועמנואלה נטשו את איטליה והיגרו לארצות הברית.
-צ'ילסטה, גווידו וילדיה-נותרו במילאנו
-ויטוריה, מאוריציו, ילדיהם והעוזרת הנוצרייה והנאמנה קרלוטה*-ברחו מאיטליה לשוויץ אל "הלא נודע" בתוך "ענני ערפל".

בתום המלחמה, המשפחה חזרה לביתם באיטליה, ובשנת 1950 עלתה ארצה, ישירות לביתם ברחוב דיזינגוף 38 בת"א.

במסגרת מנוסת המשפחה מהצורר הנאצי, ויטוריה נאלצה להשלים עם החלטות שקיבל מאוריציו, גם אם הם לא היו כדעתה. מאוריציו ראה בברונו (הבן הבכור) בן העשר וחצי, כמבוגר לכל דבר, וויטוריה המשיכה לראותו כילד. אהבתה למאוריציו דחקה לשוליים כל דבר אחר. היא מודה שאהבה את בעלה יותר, מאשר אהבה את עצמה... עמוד 135: "הוא היה מרכז חי, הערצתי אותו, ופחדתי מה יהיה לי בחיי כשהוא יסתלק."

באחרית ימיה כשהסרטן כבר תפח בתוכה, ולפני הליכתה לעולם שכולו טוב, היא מכה על חטא ... עמוד 137: "זה מגיע לי. איזו מין אמא משאירה ילד לבד במלחמה? איזו מין אמא עוזבת את בנה החולה בבית חולים בבידוד חודשים? איך, איך אפשרתי למאוריציו להחליט לשלוח את ברונו לפנימייה, והמשכתי לעשות אתו אהבה, כשהילד שלי היה בבידוד בבית חולים בשוויצריה? מאוריציו הוא שהחליט, אבל אני מילאתי אחר ההחלטות שלו. ועכשיו הגוף שלי מעניש אותי על זה." ... עמוד 140: "... האהבה שלי למאוריציו היתה גדולה מהאהבה שלי לעצמי. לו הייתי מתחילה מחדש, הייתי חיה שוב את חיי עם מאוריציו אבל הייתי מקשה לעצמי יותר."...

דפנה אורגת בספרה הנוכחי, היסטוריה אישית של משפחת ויטלה, וזו רק "משפחה אחת" מתוך יהדות איטליה, שניצלה מציפורניו של הטורף הנאצי.

הספר ערוך מצוין, עם פרקים קצרים. ראשי הפרקים נכתבו באיטלקית ובעברית, בליווי ביאורים בתחתית העמודים, בנוחות שאינה משבשת את רצף הקריאה.

לידיעתכם מהרגע שנטלתי את הספר לידיי נשאבתי אליו.

לא תמצאו כאן מטאפורות ספרותיות, וזה אינו ספר מופת, אך זה סיפור מרתק, כתוב בגובה העיניים, מעניין, וגם מלמד, המאגד בתוכו המון, וחולש על רבדים אנושיים רבים של תעצומות נפש, אהבה, זוגיות, הורות, ייאוש, אובדן, תקווה וניצחון.

ממליצה בחום ובאהבה רבה.
לי יניני
(*ב-1.12.2009 קבלה משפחתה של קרלוטה ריזטו, תעודת כבוד ושמה מונצח על לוח כבוד בחורשת חסידי אומות העולם ב"יד ובשם").
20 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
לי יניני (לפני שנה ו-6 חודשים)
דני תודה רבה.
דני בר (לפני שנה ו-6 חודשים)

ביקורת עשירה, מחכימה וטובה.
תודה :)
לי יניני (לפני שנה ו-10 חודשים)
חגית נכון. אני בחוג סרטים. מזמן לא הייתי בגלל החופש בנובמבר נתחיל שוב
חגית (לפני שנה ו-10 חודשים)
בשמחה לי, ובאהבה.
תמיד נעים לי לקרוא את סקירותייך, ולאחרונה גיליתי שאת גם סוקרת סרטים מופלאה.
לי יניני (לפני שנה ו-10 חודשים)
חגית את מקסימה! תודה רבה .
חגית (לפני שנה ו-10 חודשים)
וואוו לי, הסקירה המופלאה שלך, המכובדת והמפורטת במידת הצורך (!) גורמת (לי) רק לרצות לרוץ ולקרוא את הספר.
לי יניני (לפני שנה ו-10 חודשים)
שרהלה....זה ממש רק קצה המזלג. כשתקראי תביני שמה שכתבתי זה רק פירורי מסגרת. מלבד כך קורות המשפחה כתובים בגוגל...
דרך אגב, לא ראיתי שאת כותבת סקירות...אלא רק קוראת סקירות. מי שקורא סקירות לוקח סיכון שבכל סקירה יהיה תקציר של הספר ולעיתים גם חשיפה לפרטים מסויימים.

עכשיו אני מבינה למה לא עשית לי "לייק"... :-)
יום טוב לך ותודה שקראת את סקירתי.

שרהל'ה (לפני שנה ו-10 חודשים)
לי יניני היקרה, ארצה לקרוא את הספר הזה ועל כך תודה. אבל יש לציין שהפריע לי מאוד שכתבת כאן כמעט את כל הסיפור, וחבל. הייתי רוצה לקרוא את הפרטים בעצמי מבלי שתביאי כאן ממש תקציר.





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ