שאלתי את הספר מהספרייה כיוון שכריכתו הנה מיוחדת וגם פירוט העלילה מכריכה שמאחור סיקרנה אותי .זאת אומרת לא הרגשתי מי יודע מה מהציפיות שלי מהספר .
הלך הרוח שנמצאת ונישאת מהספר הוא המיסתורין,וזה ניכר מיד במשפט שהראשון שפותח את הספר :"״מכל הזכרונות שלי, מכל החוויות הרבות מספור של חיי, הזיכרון המציק ביותר היה זיכרון הרצח היחיד שביצעתי מימי”. אותו גיבור הסיפור מספר כי בהיותו בן שש עשרה בלבד,נגלה לראשו

משרת נאמן חוזר מהשוק, ניגש אל אדונו רועד מפחד ומבקש ממנו את סוסו המהיר ביותר. "למה?" מתעניין האדון. "פגשתי בשוק את המוות שלי. הוא איים עלי. רצוני לברוח ולהסתתר ממנו בסאמארה" עונה המשרת המבוהל. האדון מאפשר, והמשרת ממהר לברוח. האדון פוגש את המוות בשוק. "למה הפחדת כך את המשרת שלי?" הוא שואל את המוות. "לא התכוונתי להפחיד אותו" עונה המוות, "הופתעתי לראות אותו שם, כי ידעתי שאני צריך לפגוש אותו הלילה בסא

לא לעיתים קרובות אני קוראת ספר שמאכזב אותי. על זה נכתב "יצירת מופת". הוצאת הספרים "אחוזת בית" בד"כ מוציאה ספרים טובים. על זה סמכתי כשלקחתי את הספר. אני מוכרחה להגיד שהוא לא ממש עניין היה צפוי מידי ולפעמים חופרני משהו. יש ספרים הרבה יותר טובים.