מעשה ברופא שרצה לשים קץ לחייו לאחר מותה של אשתו. הוא נכנס למונית בה הנהגת היא זקנה משונה בת מאה, שבטח קפצה ישר מהחלון (של המחלקה הסגורה באברבנאל), והיא מסוגלת לנחש את יום מותם של האנשים. בניסיון להניא את הרופא מלבצע את התאבדותו, היא משכנעת אותו לדחות את ההתאבדות בשבוע, שבוע בו עליו להיענות לכל גחמותיה ושגיונותיה. הו, והן רבות מספור.

איזה בולשיט.

כן, זה בדיוק מה שחסר לי עכשיו, חשבתי לעצמי. א

כשפתחתי את דף הספר כדי לכתוב ביקורת, ראיתי ששני אנשים דירגו אותו. אחד נתן לו 5 כוכבים, השני נתן לו כוכב אחד. [לו הייתי יודעת מי המדרגים, כנראה היה לי עוד כלי להתייחס לספר] וכמיטב המסורת הסטטיסטית הספר קיבל כדירוג של שלושה כוכבים. ממוצע, נו. אבל שני המדרגים שציינתי חשבו – כל אחד לחוד – שהספר אינו ממוצע, הוא קיצון. זה חשב שהוא מעולה, האחר חשב שהוא גרוע. ומה דעתכם על סטטיסטיקה?

אני קוראת ספרות צרפ