איזה כיף זה לקרוא ספר שעוסק בנושאים שאני מבינה בהם. זה מאפשר ליגלוג מתנשא ומהנה על כותב הספר שלא עשה שיעורי בית. נזכיר לטובה את הספר "המיילדת מוונציה" אשר מציג טעויות רבות ומספקות בנוגע לתיאור חייהם של היהודים בוונציה, והעניק לי הזדמנויות רבות לצחוק בזחיחות. אז לפני שאשפוך קיתונות של לעג וסקפטיות על אמינות הספר, רק אציין שהוא כתוב מצוין, מרתק במיוחד ומתואר בפירוט מאוזן בדיוק רב כדי לאפיין לדמויות

"סוף סוף רומן סיני גדול", מצהירה הביקורת על השער. מעניין עד כמה היה מרגיש ישראלי - קורא או סופר - לו היו כותבים על כריכתו של ספר ישראלי "סוף סוף רומן ישראלי גדול". משל היה הישראלי פרובינציאל נחות, נייטיב שמפליא שהוא בכלל יודע לאחוז עט בידו הניאנדרטלית. כאילו אפשר לדחוס לאותה משבצת את אתגר קרת ועמוס עוז, את עמליה כהנא כרמון ואת סייד קשוע, את אריק גלסנר ואת חיים סבתו. בסין בטח יש אלפי סופרים, שמגוון