יש משהו קשה יותר בחיים מלאבד ילד?
לשמחתי הרבה (טפו-טפו, חמסה-שום-בצל ושמן זית) לא חוויתי זאת על בשרי, אך אין לי ספק שלכל אדם שחווה זאת, עברה בראש המחשבה: "מה לא הייתי עושה כדי להחזיר אותו". השאלה היא מה באמת אותו אדם היה עושה לו האפשרות הזו נפתחה בפניו ומה המחיר שהיה מוכן לשלם.

נתב"ג הוא ספר ריאליסטי נורא ומוזר לי לכתוב את המילים הללו על הספר בו אנשים מתים חוזרים לחיים, אבל זאת ההרגשה שלי, סו

****




האמת היא שזה ספר חמוד.

זוהר נרקיס הוא שוטר, מפקד מרחב נתב"ג, וביום רגיל לגמרי, במשמרת שלו, קורים לפתע כמה אירועים בבת אחת שמשבשים עליו את יומו ואת השיגרה של המערכת המשומנת שבתוכה הוא עובד. אנשים שהיו מתים מופיעים לפתע, חיים לגמרי, במקומות שונים בנמל התעופה.

אבל לא, התבלבלתי. זה בעצם לא ספר. זה סרט. ואפילו סרט לא רע בכלל. סרט ישראלי, עם איבגי, או אולי ליאור אשכנזי בתפקיד הראשי.

נתב"ג זה טרמינל, מקום שבו עוברים מהארץ לשמים, בתכנון לנחות בחזרה מהמטוס בארץ אחרת. בסיפור הזה, נתב"ג הופך להיות טרמינל גם לדרך ההפוכה- מהשמיים לארץ. מתים מתחילים לצוץ בכל מקום אפשרי בשדה התעופה, והצוות שמאייש את תפקידי הבידוק והמשטרה מצרף את המקרים אחד לשני. דרך העלילה נחשפת מערכת היחסים הענפה בין כל הגורמים האחראיים ברמת המקרו וברמת המיקרו- בין האנשים שבסיפור.
סיפור ממש לא אפשרי אבל כל התיאורים

קשה לי לא לגלות מהו הרעיון האדיר שצצץ בספר והופך את כולו למותח וסוחף כל כך. אך אפשר בקלות לומר שהרעיון הוא דתי ,רוחני ,מיסטי מאוד.(יש יאמרו דמיוני משהו). מה שכן אפשר לומר על הספר הוא: שהשפה בו היא מאוד מסויימת, מאוד ישראלית, מאוד צבאית (טאצ' שובניסטי לכאלה שיש להם כיבה רכה) וכמובן עם כל הסלנגים שבעולם.

העלילה מתרחשת כאן אצלינו, כאן בארץ, בנתב"ג. העולם המתואר הוא עולמם של אנשי הביטחון שעושים