יצירתו הספרותית-היסטורית של גאיוס יוליוס קיסר כוללת עשר "רשומות" (Comentarii) המקובצות בשני ספרים, מלחמת גאליה (De Bello Gallico) ומלחמת האזרחים (De Bello civili). מלחמת גאליה, ובה שבע רשומות שחיבר קיסר ואחת שהתחברה לאחר מותו על ידי מעריצו וידידו אַוּלוּס הירטיוּס, היא אחת הפנינים הספרותיות של התרבות המערבית בכלל והתרבות הרומית בפרט. ברשומותיו אלה, שנכתבו סמוך לתום הקרבות, מתאר קיסר את המלחמות שניהל במשך תשע שנים (50-58 לפנה"ס) עם השבטים הגאלים והגרמאנים, אך הן רחוקות מלהיות דיווח צבאי יבש האופייני ל"יומני מלחמה" רבים. קיסר ניחן ביכולת הבחנה היורדת לפרטי פרטים ולדקויותיו של טבע האדם. בכישרון ספרותי נדיר ובשפה ישירה, נטולת סלסולים ומליצות, הוא משלב מעשי גבורה והקרבה עם תיאורי נוף, צומח וחיות בר, חברות שבטיות ואורחות חייהן. איש צבא יוכל למצוא בספר ניתוחים אסטרטגיים, תחבולות טקטיות ואפיונים של כלי נשק, ציוד לחימה ומצור; היסטוריון של העת העתיקה יסיק ממנו הסברים לכניעת הגאלים והגרמאנים בפני העליונות הרומית; גיאוגרף ימצא עניין בתיאוריהם של חבלי ארץ, נהרות, הרים ויערות; סוציולוג ילמד ממנו רבות על מנהגים ומסורות בקרב שבטים שהיו אז בחזקת פראים, וכל קורא באשר הוא ייהנה מהרצאת הדברים הרהוטה בלבושה העברי החדש. דמותו של קיסר היתה נושא למחלוקת בין מעריציו למתנגדיו למן העת העתיקה ועד ימינו אלה. מעריציו הרבים – ביניהם היסטוריונים קלאסיים, מחבר המסות הצרפתי מישל דה מונטן, נפוליאון בונפרטה, יוהן וולפגנג פון גתה, החוקר הגרמני של דברי ימי רומא תיאודור מומסן והיסטוריונים בריטים – מקלסים אותו כמנהיג ומצביא גאוני ורואים במלחמתו בגאלים את הצלתה של אירופה מידי הברברים. מתנגדיו, ביניהם היסטוריונים צרפתים רבים, לא יסלחו לו על גילויי התאכזרותו לגאלים המובסים וידגישו את הנזק שגרם לתרבות הגאלית, אך אין ספק שהיה לו חלק מכריע בעיצוב דמותה של אירופה המערבית מאז המאה הראשונה לפנה"ס....

יוליוס קיסר, אותו גאון רומאי, אשר מוחו וכישרונותיו הכבירים יושמו בשדות הקרב, כבש את מרחבי שוויץ, צרפת, בלגיה ובריטניה. הוא היה מהראשונים לחצות את הריין לגרמניה ומתאר את האסטרטגיה, הטקטיקה והלוחם הרומאי של תשע שנות המלחמה הללו. על פי ההיסטוריון היווני פלוֹטארכוּס הסתכמו בכיבושן של 800 ערים, 300 שבטים שהוכנעו, מיליון גברים שנמכרו לעבדות ושלושה מיליון נוספים שנהרגו בשדה הקרב. בימיו הדחוסים מצא זמן לכתוב. מה שנותר הוא התיאור החד והברור של המלחמה ואופן הלחימה של הרומאים והעמים שעמדו כנגדם. תיאור ששימש מושא למחקר ולימוד לאנשי צבא מאז, מכיוון שקיסר הוא האסטרטג, מצביא הקרבות והטקטיקן בגוף אחד. האסטרטגיה שנקט בה קיסר היתה "הפרד ומשול" או אולי "הפרד, בודד והילחם". הספר מציג את החישובים, הבריתות והתככים אשר היו בין הרומאים לעמים השונים והללו ביניהם ובין עצמם. שיקולי המצביאות של קיסר כוללים את הלוגיסטיקה של השגת המזון, בניית הביצורים ותכנון המסעות. ברמה הטקטית מתוארים הקרבות ואופן ההיערכות אליהם. ברוב הקרבות היתה לגאלים עדיפות מספרית, אך יתרונם של הרומאים בארגון היחידות, בציוד ובנשק, במשמעת, ובטכניקות הקרביות הוא שהכריע את הכף לטובתם במרבית הקרבות ובמלחמה כולה. קיסר מתאר את האופי האיתן ואומץ ליבם של חייליו ושל מפקדי הלגיונות וכוחות המשנה שלו. קרבות רבים הנהיג קיסר מ"החזית", את דעתו על המפקד והמנהיגות ניתן לסכם באמרה המיוחסת לו: "צבא של עכברים עליהם מפקד אריה יכול לעשות יותר מצבא של אריות עליו מפקד עכבר." קיסר חולק כבוד ליריביו ואיננו מזלזל ביכולתם וביכולת מנהיגיהם להובילם. יריבו המר היה וורקינגטוֹֹריקס (בגאלית: מלך מלכי הלוחמים). הנה איזכורו מתוך הספר "למחרת כינס וורקינגטוריקס אסיפה, ניחם את אנשיו ועודדם לבל תיפול רוחם עליהם עד מאוד ולבל תחלש דעתם מחמת כישלונם. הרומאים, אמר וורקינגטוריקס, לא ניצחו בעוז–רוחם ולא במערכה, אלא בדרך ערמה ובתכסיסי מצור, שהגאלים אינם מנוסים בהם. כל המצפה במלחמה להצלחות בלבד אינו אלא טועה" (עמ' 127). ...