עוד ספר מצויין בהוצאת האוניברסיטה המשודרת. החוקרת <mark>נורית גוברין</mark> סוקרת את חייהם וספריהם של הסופרים היהודים המרכזיים בתקופת התחיה מסוף המאה ה-19 ועד מלחמת העולם הראשונה. הסקירה מתחלקת לשתי קבוצות האחת קבוצת הסופרים שחיה וכתבה בעיקר בגלות כגון ברדיצ'בסקי, ג. שופמן, י.ד. ברקוביץ, ש. בן ציון והשניה קבוצת הסופרים הראשונה שכתבה בארץ ישראל עד 1914 כגון ש.בן ציון (מופיע פעמיים כיוון שכתב עד עיקר סיפוריו בגו

יצירותיה של <mark>נורית גוברין</mark> אינן חדשות לי, כתיבתה רהוטה וקריאה ולמרות היותה אשת אקדמיה בכירה ספריה ברובם כתובים בשפה ברורה ובהירה וקריאים לכל.
ספר עב כרס זה בן קרוב ל-700ע"מ מרתיע תחילה בהקפו ותחילה תארתי לעצמי שכנראה ארפרף בין דפיו בלבד. הוא תופס ומחזיק מהעמוד הראשון ורעיון הרפרוף הפך מהר מאוד לקריאה שוטפת של כל הספר. ליבו של הספר הוא סקירה ספרותית גאוגרפית של ההיסטוריה והזרמים בספרות העברית בכל חל

ספר מרתק על ראשית הספרות בארץ-ישראל. זהו למעשה חיבור הדוקטורט של <mark>נורית גוברין</mark> חוקרת הספרות הנודעת. אני אוהב את כתיבתה, חיבוריה ברובם אקדמאים, אך הם כתובים בצורה ברורה ורהוטה וכייף ללמוד מהם. היא מאוד יסודית במחקריה וכותבת באריכות תוך כדי הבאת ציטטות ומקורות ראשוניים רבים.

ה"העומר" היה כתב העת הראשון לספרות שיצא בארץ ישראל, גליונו הראשון ראה אור ב-1906. יצאו סה"כ 4 גליונות והביקורת עליהם הייתה ר