“עוד ספר מצויין בהוצאת האוניברסיטה המשודרת. החוקרת נורית גוברין סוקרת את חייהם וספריהם של הסופרים היהודים המרכזיים בתקופת התחיה מסוף המאה ה-19 ועד מלחמת העולם הראשונה. הסקירה מתחלקת לשתי קבוצות האחת קבוצת הסופרים שחיה וכתבה בעיקר בגלות כגון ברדיצ'בסקי, ג. שופמן, י.ד. ברקוביץ, ש. בן ציון והשניה קבוצת הסופרים הראשונה שכתבה בארץ ישראל עד 1914 כגון ש.בן ציון (מופיע פעמיים כיוון שכתב עד עיקר סיפוריו בגולה, אך גם היה הסופר הראשון שעלה ארצה והמשיך עבודתו בארץ), שלמה צמח, מאיר וילקנסקי, ברנר, דבורה בארון וש"י עגנון.

הפעילות הספרותית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 היא עצומה, ומעוררת השתאות גם כיום, בהיקפה, בטיבה, בגיוונה וברמתה. עשרות סופרים ומשוררים יהודים החלו כתיבתם בתקופה זו. אלו הם הסופרים שיצירתם היא המסד לספרות העברית החדשה, הקלסיקה של ספרותנו ומקור ההשפעה לכל היצירה הספרותית עד היום.

הדור הראשון ל"ספרות התחיה" אם למנות את העיקרים שבהם הם מנדלי מוכר ספרים, ביאליק, טשרניחובסקי ופרישמן מתוך רבים וטובים אחרים בהם לא עוסק הספר.
פעילות ספרותית ענפה מתבטאת בשלושה גורמים: חבורת סופרים המזינה אחד את השני, קהל קוראים ואפשרויות לפרסום. שלשת התנאים הללו התקיימו בשלהי המאה ה-19 במרכזים הספרותיים בווארשה ואודסה בעיקר, אבל גם בלבוב, וינה ומאוחר קצת יתר בניו-יורק.
גוברין מציינת כי מספר העותקים שהודפסו לספר בתקופה המדוברת זהה למספר העותקים שבהם מופיע ספר ממוצע באותו התחום גם כיום. עם הספר או לא..

מה ייחד את הספרות של תחילת המאה ה-20? נראה כי החידוש הבולט ביותר היה הופעתו של גיבור מזן חדש שלא היה ידוע עד אז ושמו "התלוש", וזאת כדי להבליט את היותו בלתי מחובר, נע ונד, את עקירתו ממקום אחד לאחר ואת חוסר השורשים שלו.

ספרותם של מנדלי, שלום עליכם ופרץ ראתה את הטיפוסי, המסורתי והמקובל מימים ימימה, את ההווי היהודי הקבוע של מאות שנות גלות בעל מנהגים ומסורת בלתי משתנת בעוד הסופרים של ראשית המאה ה-20 ראו ותארו את החברה היהודית בהתפוררותה ואת הדור הצעיר נע ונד ברחובות ובעולם, מיואש וחסר מוצא. מציאות שהם היו חלק ממנה.
עיקר הספר עוסק בכל סופר שהזכרתי למעלה לגופו, גוברין כותבת מרתק על נושא מרתק, בצורה תמציתית וקלה להבנה.
ספר של 140 עמודים יתן לכם סקירה נהדרת על תקופה מרתקת זו בספרות העברית החדשה. מומלץ לכל אוהב ספר.”