מרד גיטו וארשה היה בעצם הקרב האחרון של יהדות פולין המושמדת והיזדמנות אחרונה להוכיח לעולם שהיהודים אינם הולכים לשחיטה ככבשים שהולכות לשחיטה, בלי להתנגד , בשקט וללא מרי.
כבר נכתבו עשרות ספרים על אפיזודה הזאת של השואה , רובם מנקודת מבטם של אנשי איל- הארגון היהודי הלוחם, שהיה אירגון שאסף אליו את כל קבוצות השמאל היהודי- ציונים ושלא ציונים, כולל לוחמים של המפלגה הקומוניסטית, האירגון הלוחם השני , אצי ש

הספר הראשון של <mark>איתמר לוין</mark> שקראתי עסק במרד גיטו ווארשה.
ספרו השני הנידון : השמדה , עוסק בוועידת ונזה שנערכה בחודש ינואר
1942, ושאותה כינס ריינהרד היינדריך , שנתמנה להיות המוציא לפועל של
הפתרון הסופי לבעיה היהודית באירופה.
הספר דן בנסיבות כינוסה ומעלה מספר שאלות / תמיהות בנוגע לסיבות לכינוס הועידה.
אחת מהשאלות שמעלה המחבר היא מה הסיבה האמיתית לכינוסה של הועידה
ומטרת הדיון בה נוגעת במיוחד לבע

בימים נוראים אלה שהטירוף האיסלמי משתולל בעולם בצורה חסרת רסן ומאות קורבנות נופלים לטירוף המוסלמי, החלטתי לספר לכם על טירוף אחר, שהתרחש לפני 70 שנה בערך.
המקום וורשה, הזמן : מלחמת העולם השניה, הנושא : יהודי וורשה ואסונם.
<mark>איתמר לוין</mark>, המתמחה בצד הכלכלי של השואה, מתאר את קיצה של יהדות פולין בכלל , ויהדות וורשה בפרט.
לטענתו, חיסולם הפיסי של יהודי וורשה לא היה מתרחש ללא חיסולם הכלכלי שהקדים את חיסולם