“הספר הראשון של איתמר לוין שקראתי עסק במרד גיטו ווארשה.
ספרו השני הנידון : השמדה , עוסק בוועידת ונזה שנערכה בחודש ינואר
1942, ושאותה כינס ריינהרד היינדריך , שנתמנה להיות המוציא לפועל של
הפתרון הסופי לבעיה היהודית באירופה.
הספר דן בנסיבות כינוסה ומעלה מספר שאלות / תמיהות בנוגע לסיבות לכינוס הועידה.
אחת מהשאלות שמעלה המחבר היא מה הסיבה האמיתית לכינוסה של הועידה
ומטרת הדיון בה נוגעת במיוחד לבעיה שחוזרת ונישנית בנוגע לטענת הרוויזיוניסטים
המכחישים את עצם קיומה ומעלים את הטענה הלכאורה משכנעת שמכוון שהשואה לא היתה
ואם יהודים רבים נספו במלחמה זה לא כתוצאה ממדיניות של המשטר הנאצי אלא כתוצאה
מתלאות המלחמה.
לוין בתשובתו לטענת הרוויזיוניסטים מעלה את מערך התשובות הרגיל.
הטענה שלא נימצאת פקודה כתובה של היטלר לבצע את רצח העם היהודי היא נכונה. אבל כמה פעמים
חזר היטלר ודרש לחסל את העם היהודי ? ידוע נאומו שבו איים על חיסול הגזע היהודי באירופה במידה
ואם יגרמו היהודים לפריצתה של מלחמה עולמית חדשה נגד גרמניה.
אבל לדעתי העובדות שמעידות על כך שהיטלר נתן פקודה בעל פה ואשר היתה ידועה לכל ההנהגה הנאצית
ואלה בעיקר הנאומים שנשאו ראשי האס אס שהיו ממונים על הוצאתה לפועל של הפקודה ההיטלראית .
נושא שיש בו מחלוקת חריפה בין החוקרים היא האם השואה התחילה בפעילותן של קבוצות האיינצגרופן
ולאחר מכן נתגלגלה והיתה להשמדה מלאה כתוצאה מתהליך של ניסוי ותיקון כפי שסוברים הפונקציונליסטים,
או שמטרת השואה היתה ידועה מראש ורק דרכי הפעלתה נשתנו כתוצאה מצרכים לפשט ולהוזיל את מחירה.
בקשר לוועידה עצמה, יש צורך לציין שאייכמן היה שותף מלא לכינוס ולהכוונת הוועידה וגם את היותו כותב ההזמנות
למשתתפים בכנס.
מה היתה סיבת הכינוס? האם במסגרת הכינוס דנו המשתתפים בדרכי הביצוע? מה היה תפקיד המשרדים השונים ועד כמה
קבע היינדריך את תוצאות הוועידה.
על כל השאלות האלה דן לוין בספרו.
ספר מעניין בעיקרו אם כי טיפולו בנושא הרוויזיוניזם קצת חלש.
שבת שלום לכולם
טוביה”