מאה אלף. זה היה המספר המזעזע של הקורבנות בגטו ורשה, עוד בטרם החלו הגירושים למחנה טרבלינקה. הם לא נורו בידי השומרים ולא נחנקו בתאי הגזים. היו אלה קורבנות של רעב, קור ומחלות. מכשיר הרצח היה שוד שיטתי של רכושם - מדירות ועד פרוות, מתכשיטים ועד רהיטים, מכספים ועד ספרים. משוללי פרנסה ונעדרי כל אמצעי קיום, נחרץ גורלם של בני הקהילה היהודית המפוארת ביותר באירופה. שישה עשורים לאחר מרד גטו ורשה, שופך לראשונה איתמר לוין אור על היבט נשכח זה של השואה. יומנים קורעי לב שנכתבו בהיחבא, תיאורים מחרידים של עדי ראייה ומסמכים נדירים מצטרפים לתמונה של גזל בידי הנאצים, משתפי הפעולה הפולנים ואפילו בוגדים יהודים. שוד ושבר ממשיך ומספר על שוד הרכוש הדל שנותר בידי יהודי ורשה, כאשר שולחו לטרבלינקה ואף לאחר שנרצחו בהמוניהם. לבסוף מתאר הספר כיצד חברו אנוכיות פולנית ואוזלת יד יהודית, והביאו לכך שהגזילה לא הוחזרה עד עצם היום הזה.

שם הספר
אותיות של אש
פיקדון אחרון - גזל כספי קורבנות השואה בבנקים השווייצריים
אויבי הוד מלכותו
שקיעה במזרח - חיסול הקהילות היהודיות במדינות ערב ושוד רכושן