מ. מחפש מצא מבדידותו הקיומית ויוצא למסע נוגה. באחד מגלגוליו הוא מתוודע אל מאיה, ילדת ירח הלומה המאושפזת במוסד לחולי רוח. נפשותיהם של השניים נקשרות. אלא שהגורל מפריד ביניהם. האם ימצא מ. את אהבתו היחידה, התמה, שיכולה להשיב לחייו את הטעם שאבד מהם? דמויות נוספות משולי החברה מצטרפות למסע- גמד ואחותו מרלן, איש בובות ואוסף חלומות. כולן רדופות על ידי רוחות עברן ונעות בין כמיהה לחיים ולמוות גם יחד. "מ. וילדת הירח", רומן הביכורים של גבי זיו, הוא מעשה חידתי, קברטי, הכתוב בפרגמנטים מדויקים ומכאיבים. בליריות צרופה, בעולם תיאורי עשיר וחושני. זיו מעמידה בפנינו סיפור-חלום הנע בין רכות אוורירית ואימפרסיוניסטית לקשיות אלימה ואקספרסיוניסטית. עולמה של זיו עשיר בדימויים ובתמונות ומתחת למעטפת התיאטרלית הרעננה הזו, מסתתר סיפור אנושי פשוט ונוגע ללב על אהבה, על מגע ועל חריגות שהיא בעצם נחלת הכלל. גבי זיו, בוגרת האוניברסיטה בירושלים במדעי ההתנהגות. זיו זוכת פרס חינוך על יצירתיות (משחקים לגיל הרך) עבדה עם ילדים מיוחדים. כמו כן עסקה זיו, בתחום בריאות הנפש וכן בהנחיית קבוצות. טפלה באנשים רבים באמצעות אבחון כירולוגי. ...

תחילת המאה העשרים; פרעות מלחמת העולם הראשונה; המהפכה הבולשביקית; עליית הפשיזם באיטליה. בתוך אירועים היסטוריים גדולים ורודפים אלה נשזר סיפורו יוצא הדופן של יוּרי, בן למשפחה יהודית, אמן אידיאליסט ורומנטיקן גדול. אהבתו הקשה, הסבוכה והעיקשת לנינה היא גם סיפור לידתו כיוצר ייחודי שהקשיב לרוח הזמן וידע להטביע בו את חותמו שלו. כמו בספרה הראשון, גם כאן, דמויותיה של גבי זיו ממשיכות את קו הרצף הזה של עידון וסגנון ייחודיים, המנהלים עם העלילה הפשוטה שיח מרתק, רווי פנטזיה וליריות. העובדות ההיסטוריות הן רק מצע בעבור זיו לחולל את הקסם ולהפוך, במחי לשון ומבט, עולמות נשכחים לחיים וסוחפים. "נוסעים יורי ומשפחתו לקרוביהם בעיר הרדופה. יורי מגיע לבית הגדול. שם, בחדר האורחים, הוא מבחין בילדה חיוורת. שפעת תלתלים מכסה את ראשה. עיניה חומות, גדולות, מתבוננות בעצב באורחים הרבים. היא לובשת בגד מלחים ילדותי ההולם את גופה הצנום. "כמה יפה", חושב יורי, ולא יכול להתיק עיניו מדמותה. הוא קרב אליה לאט ובוחן אותה בעיניו הכחולות. נינה מביטה בו לרגע והעולם נדם. הילדים רצים בחצר. טובלים בשיחי הפטל. נהנים מהקרבה המפתיעה. יורי שב לביתו. נינה צרובה בנפשו." (מתוך הספר) זהו סיפור־אגדה, בהשראת חייו המרתקים והסוערים של אביה של זיו. סיפור על התעקשות של יוצר, לברוא ולנהל חיים מלאי משמעות והשראה בתקופות אפלות ובמרחבים זרים שבהם הוא מבקש למצוא מחדש את זהותו שלו. ד"ר דוב בוריס מורגנשטרן, אביה של הסופרת, איש כריזמטי ודמות מאד דומיננטית בחייה של בתו היחידה. תולדות חייו משיקים לאירועים ההיסטוריים של תחילת המאה ה20, כפי שמתוארים בספר. יליד רוסיה (בסרביה), 1902. היה עד לפרעות ביהודים בקישינייב ולמלחמת העולם הראשונה. לקח חלק במהפכה הבולשביקית, וחווה את שלטון הרומנים בבסרביה. השתקע באיטליה, למד ארכיטקטורה ברומא ונטל חלק פעיל בחיי התרבות והאומנות של אטליה. הוא ראה בעליית מוסוליני וראשית הפשיזם. הצטרף לחוג הציוני של אנצו סירני ברומא ועלה ב-1934 לארץ ישראל. בארץ עבד כארכיטקט ושנים רבות היה היועץ הארכיטקטוני של עירית חיפה, עסק גם בציור והציג את עבודותיו במספר תערוכות. נפטר בגיל 97. ...

"בלילות אני חולם על דסטניה. אני רואה אותה בספינה עם נער הזהב ומרגיש כאב חד בלב. בחלומות היא מסתכלת עליי בעיניים הגדולות ומושיטה לי ידיים. אני מלטף את התלתלים הרכים שלה ומחבק אותה חזק. כל האיברים שלי זזים בתשוקה ואז אני מתעורר." מיגל ודסטניה, שתי נשמות אבודות, נפגשו במבט עיניים. מכורח המבט הזה נולד מסע הדדי, רגיש ומכמיר לב. בעולם של גבי זיו מבט כזה הוא משנה חיים, משנה גורלות, פוער לתמיד את רעבונה המודחק של האהבה. מיגל ודסטניה מחפשים זה את זה במסורג. מתוך קולותיהם השונים, המשיקים לא אחת על אף שונותם, נולדת התשוקה. מסעם המייסר הוא מסע טרנספורמטיבי; מסע זאבי שהופך ממטפורה לממשות. בעיניים פקוחות לרווחה ומתוך סקרנות גדולה במסורת הספרות האקספרסיבית–פנטסטית והאקזיסטנציאליסטית ממשיכה זיו לבחון גם כאן את מחירי האהבה והחריגות. הפעם מתוך התבוננות בתמת האדם–זאב כמקור של אנושיות, על אזורי הדמיון הפראיים והמסעירים שבין האדם לחיה. התום, שהיא מדגישה תמיד בכתיבתה כסוד החיים, מוליד גם הפעם רגעים יפים להכאיב, ההופכים את כוחה של האהבה ליסוד קיומי שאין בלתו....

אני פוסע בהיסוס, דואג שלא ליפול. גופי ארוך וכפוף. עקמת קלה מטה אותו לצדדים ורגליי מסתבכות. אני אוחז בחוזקה במעקה. הרוח קרה ואצבעותיי נוקשות. אני מביט בים, רואה את הגלים בולעים אותי לקרבם והדגים נוגסים בבשרי. הפחד לופת את גופי ואני בודק שהצל לצדי. במילים אלו נפתח הרומן צללים, ומעורר, למן הרגע הראשון, סקרנות עצומה. בכוח דמיונה המסעיר ורגישותה העזה של המחברת גבי זיו, נסחפים הקוראים בעקבות דמותו הסגורה והנוגה של אלכס, בחור עדין ונוגע ללב, אשר מנהל מערכת יחסים מורכבת ומפותלת עם צלו, ישות קיימת לא קיימת, נוכלת-אוהבת. הצל, אשר קנה את מקומו בעולמו של אלכס משחר ילדותו, לא מרפה ממנו גם בבגרותו, גם כאשר הוא מבקש ונאבק, גם כאשר ניתנת לו הזדמנות לשקם את חייו בכוח האהבה שהוא מגלה לליזי, נערה צעירה ותמימה, המחפשת אף היא בית של ממש. בתוך סיפור האהבה הנרקם בין השניים יתמקם הצל במלוא עוצמתו, יחולל פלאים ואסונות, ויוליך אותם, בנפתולים מייסרים, אל הסוף המפתיע. זיו משכללת כאן את יכולותיה הדרמטיות-תאטרליות הייחודיות, ובודה עלילה קפקאית מרתקת, אך כזו שבד בבד, לא חדלה לחפש את החמלה בעולמנו. צללים הוא ספרה השלישי של זיו. "ספר עדין, מינורי וכובש ביופיו הסוריאליסטי" הגר ינאי, גל"צ ...