תחילת המאה העשרים; פרעות מלחמת העולם הראשונה; המהפכה הבולשביקית; עליית הפשיזם באיטליה. בתוך אירועים היסטוריים גדולים ורודפים אלה נשזר סיפורו יוצא הדופן של יוּרי, בן למשפחה יהודית, אמן אידיאליסט ורומנטיקן גדול. אהבתו הקשה, הסבוכה והעיקשת לנינה היא גם סיפור לידתו כיוצר ייחודי שהקשיב לרוח הזמן וידע להטביע בו את חותמו שלו.
כמו בספרה הראשון, גם כאן, דמויותיה של גבי זיו ממשיכות את קו הרצף הזה של עידון וסגנון ייחודיים, המנהלים עם העלילה הפשוטה שיח מרתק, רווי פנטזיה וליריות. העובדות ההיסטוריות הן רק מצע בעבור זיו לחולל את הקסם ולהפוך, במחי לשון ומבט, עולמות נשכחים לחיים וסוחפים.
"נוסעים יורי ומשפחתו לקרוביהם בעיר הרדופה.
יורי מגיע לבית הגדול. שם, בחדר האורחים, הוא מבחין בילדה חיוורת. שפעת תלתלים מכסה את ראשה. עיניה חומות, גדולות, מתבוננות בעצב באורחים הרבים. היא לובשת בגד מלחים ילדותי ההולם את גופה הצנום. "כמה יפה", חושב יורי, ולא יכול להתיק עיניו מדמותה. הוא קרב אליה לאט ובוחן אותה בעיניו הכחולות. נינה מביטה בו לרגע והעולם נדם.
הילדים רצים בחצר. טובלים בשיחי הפטל. נהנים מהקרבה המפתיעה.
יורי שב לביתו. נינה צרובה בנפשו."
(מתוך הספר)
זהו סיפור־אגדה, בהשראת חייו המרתקים והסוערים של אביה של זיו. סיפור על התעקשות של יוצר, לברוא ולנהל חיים מלאי משמעות והשראה בתקופות אפלות ובמרחבים זרים שבהם הוא מבקש למצוא מחדש את זהותו שלו.
ד"ר דוב בוריס מורגנשטרן, אביה של הסופרת, איש כריזמטי ודמות מאד דומיננטית בחייה של בתו היחידה. תולדות חייו משיקים לאירועים ההיסטוריים של תחילת המאה ה20, כפי שמתוארים בספר. יליד רוסיה (בסרביה), 1902. היה עד לפרעות ביהודים בקישינייב ולמלחמת העולם הראשונה. לקח חלק במהפכה הבולשביקית, וחווה את שלטון הרומנים בבסרביה. השתקע באיטליה, למד ארכיטקטורה ברומא ונטל חלק פעיל בחיי התרבות והאומנות של אטליה. הוא ראה בעליית מוסוליני וראשית הפשיזם. הצטרף לחוג הציוני של אנצו סירני ברומא ועלה ב-1934 לארץ ישראל. בארץ עבד כארכיטקט ושנים רבות היה היועץ הארכיטקטוני של עירית חיפה, עסק גם בציור והציג את עבודותיו במספר תערוכות. נפטר בגיל 97.