כשקראתי את "גן החיים", נזכרתי בספריו הנפלאים של ג'ראלד דארל:" חברברי הסוואנה", "היער השיכור", "משפחתי וחיות אחרות" ועוד .
בשני הספרים יש שילוב של חיות כאישיות עצמאית, עם תאורים שיש בהם "האנשה" של החיה, והאדם הקרוב אליהם , אם זה המשפחה של דארל, או הוא, השבט ובעיקר, הצ'יף האפריקאי כחלק ממירקם חיים משולב, חי, דינמי ותוסס.
הספר " גן החיים" כתוב בסוגה (ז'אנר), דומה.רק שהבדל "קטן", מפריד ביניהם: מלח