כמו כוס מים באמצע המדבר, כמו מיטה רכה בסוף יום מתיש, כמו קרן שמש לאחר תקופה סוערת, בקיצור כמו סופ"ש, הגיע אל ידיי הספר הטוב הראשון שקראתי מזה יותר מדי שבועות.
ספר איכותי שמגולל בכתיבה נהדרת עלילה מעניינת ומהנה לקריאה. והבולטת ממעלותיו- אפיון מעולה.
במה הדברים אמורים?
מי שמכיר אותי יודע כמה אני מתעבת שימוש מופרז באפיונים ישירים. לדעתי, אפיון עקיף משפר את הספר פלאים ומוסיף לו עומק ואמינות שאפיון

לקחתי את הספר הזה בלי תקוות מרובות. לשואלים למה לקחתי בכלל, אם לא היו לי תקוות, אספר את הקינה הקבועה והמתמשכת שלי על המלאי בספריה היישובית ועל איך הוא הולך ומתמצה מאליו, ולא כל כך מתחדש. לשאר האנשים שכבר מיצו את הקינות שלי אגיד שאני מחפשת גם ספרים ממקורות אחרים, אבל אלה אינם מהווים תחליף הולם לספריה קרובה לבית שאפשר להיכנס אליה שלוש פעמים בשבוע.

על פניו תמצית הספר מגלמת בתוכה שיאים של מלודרמטיו

ושוב אני קוראת ספר בעקבות המלצות בסימניה.
הפעם התודות שלוחות לנצחיה ומרים.

***

גיבורת הספר היא קייתי.
אשה צעירה, עוסקת בצילום סרטים דוקומנטריים.
בעלה ניק, המטפל בליקויי תקשורת, נרצח על ידי ג'רי.
ג'רי סובל מפיגור. ניק טיפל בבעיות הדיבור שלו, והוא וקייתי "אימצו" אותו, טיפלו בו ואהבו אותו.

הספר עוקב אחר המשפט של ג'רי דרך נקודת מבטה של קייתי, הרוצה לראות אותו נענש, על אף הנסיבות המקלות של