ביקורת ספרותית על שקרים של הלב מאת מישל בויג'יאן
ספר טוב

---

כמו כוס מים באמצע המדבר, כמו מיטה רכה בסוף יום מתיש, כמו קרן שמש לאחר תקופה סוערת, בקיצור כמו סופ"ש, הגיע אל ידיי הספר הטוב הראשון שקראתי מזה יותר מדי שבועות.
ספר איכותי שמגולל בכתיבה נהדרת עלילה מעניינת ומהנה לקריאה. והבולטת ממעלותיו- אפיון מעולה.
במה הדברים אמורים?
מי שמכיר אותי יודע כמה אני מתעבת שימוש מופרז באפיונים ישירים. לדעתי, אפיון עקיף משפר את הספר פלאים ומוסיף לו עומק ואמינות שאפיון ישיר פשוט מפספס. אל תספרו על הדמות שהיא שקרנית, תארו יום מחייה ואת השקרים שהיא מרבה לספר. אל תגידו על זוג שהם מאוהבים, תספרו איך הם משלימים אחד את המשפטים של השני או משהו קיטשי ומטופש אחר. אל תגידו שהיא אוהבת שוקולד, תתארו את הזיק שמתעורר בעיניה למראה עטיפת אלומיניום מקושטת בציור של פרה. לא למילים קצרות, כן לדוגמאות ארוכות. תנו לקוראים קצת קרדיט. הם יודעים להסיק בעצמם את אופי הדמויות, ואם לא- באסה להם, שייתנו לחכמים להנות. יוזכר לרעה הספר המחריד "סתת האבן" שכמעט גרם לי לצרוח עליו "אני לא מטומטמת!" (באופן שדי מוכיח את ההפך, אבל שיהיה).
מישל בויג'יאן לקחה את המושג אפיון עקיף לשלב הבא, שלא ידעתי שקיים. הספר "שקרים של הלב" מתאר משפט נגד הרוצח המפגר של בעלה של הדמות הראשית. קייתי ובעלה המנוח ניק טיפלו בג'רי (הרוצח) ועזרו לו כאילו היה בנם (כמו שכתוב בעטיפה מאחורה שבטעות צדקה בפרט הזה), עד שהוא רוצח את ניק. לאחר מכן קייתי עושה הכול כדי להכניסו לכלא, אף על פי שספקות בנוגע לכוונות הזדון של ג'רי מתחילים להתעורר בה. כל זה קורה בספר, אבל נראה כאילו העלילה היא רק תירוץ. כאילו כל מאורע בספר, כל מילה, משפט ומעשה המתוארים בו נועדו בשביל מטרה אחת- אפיון אחד ארוך של הדמות הראשי קייתי, שהיא- קלטו- חסרת אופי.
כמה מוכשר צריך להיות כדי לאפיין דמות שהיא חסרת אופי! דמות שבקושי קיימת בפני עצמה, שלא מצליחה לדבר על עצמה, שלא מבינה כששואלים אותה מה היא רוצה לעשות עם חייה. נראה כאילו כל פרט נברר בקפידה בשביל המלאכה הזאת: החל ממקומה במשפחה כבת שנייה וכלה בעבודתה כעורכת סרטים דוקומנטרים, דרך נישואים עם בעל דומיננטי מדי שלא מתקשה לדרוך עליה.
ובנוגע לזה, אזהרת ספוילר: הספר נותן קרדיט, ונותן הרבה מה לחשוב מעבר למה שקורה בעלילה. זהו ספר שיש בו מקום למה-היה-אילו. מה היה אילו ניק לא היה נרצח? שתי אפשרויות, לדעתי: הוא היה עוזב את קייתי, או מכה אותה, לבסוף עד מוות. התרחישים של זוגיות מאושרת או בריחה נועזת של קייתי לא נראים סבירים. מה חבל.

ועוד עניין משעשע לסיום: ממתי Katy מתורגם לקייתי? זה תמיד קייטי. כל הספר קוראים לה קייתי, וחיכיתי שהמתרגם יטעה ויכתוב קייטי כמקובל, מה שלא קרה עד העמוד האחרון. צחוקים.
על הספר "סתת האבן" תוכלו לקרוא גם בשמו השני- "המדריך לכתיבת ספר גרוע".

» ביקורות נוספות של מרים
» ביקורות נוספות על שקרים של הלב