מקס פריש

מקס פריש

סופר

מקס רוּדוֹלְף פְרִיש (בגרמנית: Max Rudolf Frisch;‏ 15 במאי 1911, ציריך - 4 באפריל 1991, שם) היה סופר ומחזאי שווייצרי, אדריכל בהכשרתו. מן הסופרים והמחזאים הבולטים בשפה הגרמנית בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה.
» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (58):
נו, רשימה, ספרות מתורגמת , מתכוון לקרוא, יום יבוא, ספרים שאחרי המלחמה, רשימה ספרים שקראתי, ספרים שאני רוצה לקרוא, צריך לקרוא, ספרים שקראתי, יותר מדי ספרים שאני רוצה לקרוא, הספרייה של ש. , לשפוט על פי הכריכה - ספרים עם כריכות מדהימות, לקרוא שוב בפעם הראשונה, רשימת הקריאה של דרורי, ספרים שאקנה, קראתי, לקחת לאי בודד, ספרים שקראתי, עוד יבוא היום, עוד ...
1.
חיפוש - מתמיד אחר מקומו של האדם בזמן, מעסיק את המספר והמחזאי השוויצרי מאכס פריש (נולד 1911). ברומן - דו"ח זה לבשה הבעיה לבוש קונקרטי: האדם בעידן הטכנולוגי, באומנתו התמימה - יהירה, כי תמה עת האמנות וחלומות - הנפש, ומעתה תהיה הטכנולוגיה מענה לכל. "הומו פאבר" הוא קול - אזהרה של סופר מוראליסטן, היא קריאה לאדם לשוב ולהאזין לנפשו...

2.
"יהא שמי גנטנביין", הוא ספרו השלישי של הסופר השוויצרי מקס פריש, אחרי "אינני שטילר" ו"הומו פאבר". כשני הספרים הקודמים עוסקת גם יצירה חשובה זאת בבעיות של הזהות האנושית. בתחילת הספר שוהה המספר בבאר. גבר שאין המספר מכירו, קם ממקום מושבו בבאר, יוצא החוצה וזמן-מה אחר-כך נמצא מת ליד הגה מכוניתו. על סמך כמה הערות ששמע המספר על אודות המת ועל בסיס תצפיותיו והבחנותיו שלו, מעלה המספר בדמיונו את סיפור-חייו של הזר, או ליתר דיוק, שני סיפורים אפשריים המבוססים על שתי זהויות שונות שהוא המציא לו, האחת, תחת השם גנטנביין, השניה, תחת השם אנדרלין. גנטנביין מעמיד פנים כאילו הוא עיוור, והכל מקבלים אותו כעיוור - מדריך עיוור, המסייע לאחרים לראות דברים, עד עיוור בבית-המשפט, בעל עיוור המנהל חיי נישואים מאושרים עם אשתו לילה. מצבים מופלאים, ולעתים אף משעשעים, מתרחשים בחייו של גנטנביין, אך יום אחד הוא שוכח את תפקידו כעיוור, ומתחילה קומדיה של קנאה. לדבריו של פריש עצמו, הוא "מודד סיפורים כמו בגדים". בלכ מצב, כל פעולה, אפשר לראותם באור שונה, מזווית אחרת. למשל, לילה עצמה, המופיעה בתחילה כשחקנית גדולה, אחר-כך כרוזנת, כאשה לא נשואה וחסרת-עבודה, לפתע חוזרת שוב להיות שחקנית. ריבוי הסיפורים, וריבוי הפנים של כל סיפור ושל כל מצב אנושי, משקפים את הריבוי ואת העושר שבחוויה האנושית. המספר, שידיעותיו מוגבלות, הנעזר בהמצאות, בדמיונו ובתחושותיו הסובייקטיביות הוא, למעשה, גיבורו של פריש. פריש איננו מאמין שצורת הסיפור "מנקודת מבטו של אלוהים," שבה מצוייד הסופר בידיעה מושלמת של הדמויות, היא בת-תוקף כיום. לדעתו, אפשר לתפוס את היחסים המשתנים בין בני-אדם רק בדרך העקיפין, בעזרת המצאה ודמיון. ...

3.
"אינני שטילר", ספרו הראשון של פריש, שיש הרואים בו את ספרו החשוב ביותר, עוסק אף הוא בבעיית הזהות. בעת הכניסה לשוויץ, נעצר מר וייט על ידי משטרת הגבולות השוויצרית הטוענת כי הוא-הוא הפסל אנטול לודביג שטילר שעקובתיו נעלמו. חברים מן העבר, אחיו, אשתו יוליקה והתובע הכללי מאשרים – בעדויות, בהוכחות, בזכרונות משותפים מן העבר – את חשדה של המשטרה. ברשימותיו בעת המעצר לצורך חקירה טוען וייט : "אינני שטילר". בהעלאת סיפורים חדשים לבקרים הוא נאבק כדי להיחלץ מן הקביעה הזאת, גם משום ששאלת הזהות מוטלת בספק, אך בעיקר כיוון שהוא רוצה לשמור לעצמו את החירות להיות אחר. מקס פריש, סופר ומחזאי שוויצרי, נולד בציריך ב15 במאי 1911. שנתיים למד פילולוגיה באוניברסיטה של ציריך, אך נאלץ לעזוב את הלימודים מסיבות כלכליות והחל לעבוד כעתונאי "חפשי", ללא משרה קבועה. את רוב זמנו כעתונאי עשה בבלקנים ובעיקר ביוון, שם גם מתרחשת עלילת ספרו "הומו פאבר". בגיל 25 שב פריש לציריך והחל ללמוד ארכיטקטורה. במשך כעשר שנים שילב את עבודתו כארכיטקט יחד עם כתיבה. כשנתיים שהה בארצות הברית ובמקסיקו, וכיום הוא מחלק את זמנו בין ציריך ורומא. בין ספריו הנודעים שתורגמו לשפות רבות : "אינני שטילר", "הומו פאבר" (1957), "יהא שמי גנטנביין" (1964), "מונטאוק" (1975). בין מחזותיו הנודעים : "בידרמן" ו"אנדורה" שהוצגו בארץ. ברוב יצירותיו בוחן מקס פריש את בעיית הזהות האנושית תוך שימוש בצורות כתיבה חדשניות. פריש מאמין שצורת הסיפור 'מנקודת מבטו של אלוהים', שבה מצוייד הסופר בידיעה מושלמת של הדמויות, איננה בת-תוקף כיום. אפשר, לדעתו, לתפוס את היחסים המשתנים בין בני אדם, בין גברים ובין נשים, רק בדרך העקיפין – באמצעות המצאה ודימיון. ...

4.
"מעל לכול, יש בנובלה זו משום השראה קלאסית... בגלל המבנה הנקי והאלגנטי, הניתוק החמור, האיפוק והאוניברסליות. אינך אומר לעצמך, תוך כדי קריאה, 'ייתכן שהדברים קרו'; אתה אומר, 'הדברים קורים, קורים בצו בלתי-נמנע, בכל מקום שיש שם בני-אדם.'" (ניו יורק טיימס בוק רוויו) אדון גייזר בן השבעים וארבע, גימלאי ואלמן, מתגורר לבדו על צלע הר בקאנטון טיצ'ינו שבשווייץ. הגשם שהחל לרדת בשבוע שעבר גועש לפני חלונותיו ואינו חדל. ואולם הצרה אינה במזג-האוויר הסגרירי... אדגון גייזר אחוז פחד נורא. תרמילו מוכן בפרוזדור והוא מבקש להימלט, לברוח על נפשו מפני מה שנראה בעיניו כגזירת גורל קרבה ובאה. חרדתו של אדון גייזר נרמזת בתחילה ומתבררת בהדרגה, מתוך המשפטים הקצרים המביעים את מחשבותיו המתרוצצות, ומתוך השילוב המופלא של הסיפור עם מובאות מתוך ספרים שונים, קטעים בענייני היסטוריה, גיאולוגיה, אסונות טבע, רעידות אדמה, שטפונות, והפתקים שאדון גייזר רושם בכתב-ידו ותולה על הקיר. התפוררות מוחו של אדון גייזר, התנהגותו המתדרדרת אל טירוף למחצה, נעשים לחלק של מחזוריות הטבע, חלק של תהליך נחרץ ונצחי, שאין מיפלט ממנו....

5.
מונטוק הוא השם האינדיאני של הקצה הצפוני סוחף הרוחות וגלי הים של "לונג איילנד". במקום מבודד זה, המרוחק כמאה מילין מהעיר ניו יורק, בילה הסופר והמחזאי השוויצרי הנודע מקס פריש סופשבוע עם אישה אמריקנית צעירה. נסיעתם של הגבר האירופי הקשיש ושל האמריקנית הצעירה אל המקום, טיוליהם, שיחותיהם וקשר האהבה קצר-הימים שהיה ביניהם משמשים מסגרת לספר "מונטוק". אולם החומר המוצק יותר של הספר הם הזיכרונות, האסוציאציות וההרהורים שמעלים אירועים שונים במוחו של פריש. ציוני דרך בחייו של פריש, קשרים ופגישות עם סופרים ועם ידידים, יחסים עם נשותיו ועם ילדיו, ועולמו הפנימי הרגשי של הסופר נפרשים במסכת מרתקת כתובה בסגנון מקורי. הקשר הקצר, והפחות מסובך עם לין האמריקנית מנוגד לקשרים הממושכים, הכאובים יותר, אך גם המאושרים יותר, בחייו של פריש. אך קשר זה הוא המאיץ המאפשר לסופר להתמודד עם הזיכרונות המעיקים של עברו. מונטוק הוא דין-וחשבון מריר-מתוק של פרשיית-אהבה חטופה וגם רישום מיוסר ובעל קסם של דיוקן עצמי. זיכרון נוגע ללב וישר להכאיב. ...

6.
פליקס שאד, רופא בן חמישים וארבע, מואשם שחנק נערת טלפון – אשתו לשעבר, השישית מתוך שבע נשים. אין לשאב אליבי. אך כמו כן אין עדות חותכת לאשמתו והוא יוצא זכאי. "זכאי מחוסר ראיות – כיצד אדם חי עם הזיכוי הזה?" חדר ההמתנה של שאד, שפעם היה הומה חולים, מתרוקן. יש לו עכשיו פנאי : פנאי לשחק ביליארד, להאכיל את הברבורים, לטייל. ההליכה משחררת מחשבות, מבהירה, מבלבלת, מייסרת, מייפה, יוצרת מבוכים. שאד חי מחדש את העדויות שנשמעו במשפטו מפי ידידיו ונשותיו לשעבר, ובהדרגה נקשרות במוחו אמיתות רבות על אודות עצמו, החורגות הרבה מעבר לפשע כפשוטו. היכן הקו המפריד בין האשמה לחפות? האם יש דבר אשר יוכל להשקיט את מוחו של אדם אשר אינו יודע מה מובנה של אשמה? בסיפור אלגנטי, כמיטב סגנונו של פריש, נפרשת דרמה מרתקת, ודיוקן רב עוצמה של אדם העומד למשפט לפני החוק ובמחשבותיו שלו. "כחול הזקן, ספר קצר, מעותב להפליא, יישאר בזכרוני, מחודד ומטריד." (ניו יורק טיימס בוק ריוויו) "ספר קטן אך הישג עצום." (וושינגטון פוסט) "מטריד, עצוב, אך יפיפה... סיפור חזק, מטריד וחשוב." (שיקאגו סאן טיימס) "מקס פריש זכה בפרסים רבים על ספריו, אך עדיין לא זכה בפרס נובל. גם הוא יבוא." (אובזרוור)...

7.
8.
9.
10.

Consider this The slip that brought me To my knees failed לפני שנתיים, אולי שלוש, דיברתי עם חברה בטלפון. דיברנו על אלוהים. היא אמרה שהיא לא מאמינה בו. בכלל. היא... המשך לקרוא
41 אהבו · אהבתי · הגב
לקח לי זמן די רב לקרוא את הרומן הזה. גם בגלל היומרנות שלי לקרוא אותו בשפתו המקורית – גרמנית, וגם כי הוא מרתק ורב שכבתי. אדם בעל דרכון אמריקנ... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
לא קראתי, אבל לידיעתכם, יש סרט, עם ז'ולי דלפי מ 1991 http://www.imdb.com/title/tt0102050/?ref_=sr_4 בעברית נקרא "הנוסע פאבר" http://www.third-ear.com/title/46174/ ... המשך לקרוא
1 אהבו · אהבתי · הגב
הוא הגיע אליי במקרה, כבר בהתחלה חשבתי שהוא חביב עליי, לא לקח הרבה זמן ומשהו מוכר צבט אותי,אני מכירה אותו - אני והומו פאבר מכירים ממש טוב. הו... המשך לקרוא
30 אהבו · אהבתי · הגב
פריש יודע לכתוב. תנו לו רשימת מצרכים ומתכון וגם את זה הוא יכתוב בצורה מרתקת ומקורית. הומו פאבר לדעתי ספרו הידוע ביותר שגם זכה לגרסה קולנוע... המשך לקרוא

עוד ...




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ