פליקס שאד, רופא בן חמישים וארבע, מואשם שחנק נערת טלפון – אשתו לשעבר, השישית מתוך שבע נשים. אין לשאב אליבי. אך כמו כן אין עדות חותכת לאשמתו והוא יוצא זכאי.

"זכאי מחוסר ראיות – כיצד אדם חי עם הזיכוי הזה?"

חדר ההמתנה של שאד, שפעם היה הומה חולים, מתרוקן. יש לו עכשיו פנאי : פנאי לשחק ביליארד, להאכיל את הברבורים, לטייל. ההליכה משחררת מחשבות, מבהירה, מבלבלת, מייסרת, מייפה, יוצרת מבוכים. שאד חי מחדש את העדויות שנשמעו במשפטו מפי ידידיו ונשותיו לשעבר, ובהדרגה נקשרות במוחו אמיתות רבות על אודות עצמו, החורגות הרבה מעבר לפשע כפשוטו.

היכן הקו המפריד בין האשמה לחפות? האם יש דבר אשר יוכל להשקיט את מוחו של אדם אשר אינו יודע מה מובנה של אשמה? בסיפור אלגנטי, כמיטב סגנונו של פריש, נפרשת דרמה מרתקת, ודיוקן רב עוצמה של אדם העומד למשפט לפני החוק ובמחשבותיו שלו.

"כחול הזקן, ספר קצר, מעותב להפליא, יישאר בזכרוני, מחודד ומטריד." (ניו יורק טיימס בוק ריוויו)

"ספר קטן אך הישג עצום." (וושינגטון פוסט)

"מטריד, עצוב, אך יפיפה... סיפור חזק, מטריד וחשוב." (שיקאגו סאן טיימס)

"מקס פריש זכה בפרסים רבים על ספריו, אך עדיין לא זכה בפרס נובל. גם הוא יבוא." (אובזרוור)

מקס פריש

מקס רוּדוֹלְף פְרִיש (בגרמנית: Max Rudolf Frisch;‏ 15 במאי 1911, ציריך - 4 באפריל 1991, שם) היה סופר ומחזאי שווייצרי, אדריכל בהכשרתו. מן הסופרים והמחזאים הבולטים בשפה הגרמנית בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה.... המשך לקרוא

שם הספר
אנדורה (אור-עם, 1989)
הומו פאבר
אינני שטילר
אדם בהולוקן