יש סקירות שלידתן קלה לי ויוצאות ממני בפרץ קולח מיד בתום הקריאה. ישנן כאלה שנשארות כמוסות בלבי ובמחשבותיי ואינני מצליחה להביאן לעולם, ואילו אחרות - נידרש להן הריון של שבוע נוסף או יותר עד שיבשילו ויהיו מוכנות להגיח מתוכי.
הסקירה הזאת נמנית על הסוג האחרון.

הספר "מחברות הפרידה" הביא אותי לשוב להרהר במה שאיני נותנת מספיק את דעתי עליו. להרהר במה שאני יודעת אך מקבלת כמובן מאליו – ולא הוא!
כאישה

<mark>הלונידה סטודארט</mark>, שמה של הסופרת נשמע כמו של שחקנית
קולנוע הוליוודית משנות ה-20 של המאה שעברה.
מעניין, חשבתי לעצמי. קראתי את התקציר בגב הספר,
ותיכף ומיד החלטתי: אקרא אותו.
וטוב שקראתי: העלילה נסובה סביב משפחה ברזילאית מיוחסת
אבל מדולדלת מנכסיה. על זה נאמר: "טוב שם טוב משמן טוב".
היחסים בין בני או יותר נכון בנות המשפחה והגברים
בחייהן נפרשים על פני 2 דורות.
העלילה דרמתית וחזקה והדמויות צבעוניו

לפני כחודש סיימתי לקרוא את הספר אבל הוא עדיין מלווה אותי.
מסתבר שמעמד האשה בברזיל היה ועדיין נמוך ביותר. עדיין נשים נכנעות לתכתיבים של כבוד המשפחה, אדיין מחוייבות למוסרת המשפחתית המפחיתה מערכן ויכולותיהן. מעטות הנועכזות כמו מריה ומריאנה. בסיפור נחשפות אמיתות כואבות הן מהבחינה המשפחתית והן מבחינתה של החברה הברזיאלית בכלל. שחיתות, הבדלי מעמדות, מעמד הגברים, הנשים, תנאי המחייה, דעות הנטועות בימי הבי