ביקורת ספרותית על מחברות הפרידה מאת הלונידה סטודארט
ספר טוב

---

לפני כחודש סיימתי לקרוא את הספר אבל הוא עדיין מלווה אותי.
מסתבר שמעמד האשה בברזיל היה ועדיין נמוך ביותר. עדיין נשים נכנעות לתכתיבים של כבוד המשפחה, אדיין מחוייבות למוסרת המשפחתית המפחיתה מערכן ויכולותיהן. מעטות הנועכזות כמו מריה ומריאנה. בסיפור נחשפות אמיתות כואבות הן מהבחינה המשפחתית והן מבחינתה של החברה הברזיאלית בכלל. שחיתות, הבדלי מעמדות, מעמד הגברים, הנשים, תנאי המחייה, דעות הנטועות בימי הביניים, בעיית הילידם הכהים יותר ... ועוד. אמנם האחריות בסיפור, הן של מריה והן של מריאנה הן סולידריות אחת כלפי השניה, מסורות ותומכות (לא כולן), אבל כל השאר, ההורים והחברה הסובבת אותם, משתפים פעולה עם המבנה החברתי הרקוב בברזיל.
בסיפור מגולל מעשה פשע שנובע ממערכות יחסים עקרות ומריות. כמובן שמעורב גם בלש משטרתי הוגן (אחד ויחד) וגם עורך דין יהודי (שהוריו נטבחו בשואה באירופה).
כבר תוך כדי הקריאה לא יכולתי להמנע מאנלוגיה בין מה שקורה שם לחיינו כאן. כשאני "נזרקת" לתוך סיפור כזה ומציאות כזו, אני שמחה שאני חיה כאן ועכשיו ומצד שני עולות בי תהיות כיצד הייתי אני נוהגת בסיטואציות המובאות.
נשאבתי לתוך הסיפור. חוויתי עם הדמויות המסופרות את האהבות הבלתי אפשריות. את הכאב. את הלחץ החברתי. כאבתי את היחסים בין האמהות והבנות. כאבתי את כאב החברה המושחתת והלא-בריאה ובעיקר קיבלתי שעור חשוב על אזור בלתי נודע (עבורי), על ברזיל.
זהו ספרה הראשון המתורגם של הסופרת שהלכה לעולמה ואני אעקוב ואחכה בסקרנות לספרים נוספים שלה שייצאו לאור בעברית.

» ביקורות נוספות של חוה קוגל
» ביקורות נוספות על מחברות הפרידה