עם בוא הזכרון הוא סיפור ילדותו בתקופת השואה של <mark>שאול פרידלנדר</mark>, פרופסור להסטוריה וליחסים בינלאומיים, שהיה בעבר פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית ובביה"ס ללימודים גבוהים בז'נבה , וחי כיום בארה"ב. פרופ' פרידלנדר ידוע כבן אדם מאופק, רציונלי, מכריו יאמרו אפילו במידה מסוימת - קר. הוא כתב מחקרים רבים בנושא השואה וגרמניה הנאצית, כולם מחקרים מדעיים בעלי משקל רב, וספרות חובה לכל מי שחוקר את התקופה.
פרי

מילת המפתח בסיפורו של פרינדלנדר היא ״ חרדה״, על כל גווניה, שורשיה ותעלוליה.
נסיתי לעמוד על מקור החרדה הזה ולא הצלחתי לרדת לעומקי שורשיו. כך שנותר לי
רק לתאר את התבשלותה של החרדה ולשוות לה הסבר מניח את הדעת מבלי לעשות
ל<mark>פרידלנדר</mark> ״ניתוח״ פסיכולוגי, כי אינני פסיכולוג במקצועי.
כותב פרינדלנדר כבר בילדותו בסביבות גיל 5 ברחוב, הוא חש בחוסר ביטחון ובתחושת החרדה.
האם היתה זאת ראיה עתידית לבאות?
בבית

קיבלתי את הספר הזה עם המלצה חמה מדודתי מצד אמי. תוך כדי הקריאה בו, אליה נשאבתי בקלות, חשבתי כל הזמן על המשותף לרבים מהדור הזה, של אמי, דודתי ושל המחבר, למרות המרחק הגיאוגרפי. אמי ומשפחתה עלו לארץ מעיראק בשנות ה-40 וה-50 וחוו ניתוק מההורים למשך כמה שנים, נתק שהיה קריטי לכמה מהם (כמו לאמי, שעלתה בגיל 7). המחבר היה ילד באירופה בעת פרוץ מלחמת העולם השניה, והוחבא במנזר למשך המלחמה, במהלכה מתו הוריו בנס