הקטנה שלי עולה לכיתה א'.
חשבתי שאני לא עד כדי כך מתרגשת, אבל, הנה, כמעט שלוש לפנות בוקר ואני לא מצליחה לישון, מקלידה ביקורת אחרי המון זמן שלא כתבתי, ועוד בטלפון...

הקטנה שלי עולה לכיתה א' והיא עדיין כל כך קטנה. רק בת חמש וחצי הוקפצה לכיתה א'. כולה חדורת מוטיבציה, ונכונות ללמוד דברים חדשים. לא כמו לולה שבספר שחוששת לעלות לכיתה א' וחושבת שהיא יודעת מספיק. ובכל זאת היא אהבה מאוד את הספר. גם כי הו

הסיפור הוא על משפחה עשירה בטירוף ("אבל בטירוף") עם הורים ילדותיים שמתמחים במשחקי קופסא ובאירוח, ושני ילדים מבריקים שלוקחים אחריות על המצב המשתנה בבית. מתברר שההבדל העיקרי בין עושר ועוני הוא שקל יותר להגיע לחדר של ההורים בבית קטן, ושהחיים טובים גם בלי הון עתק (מה שנכון בגדול).
לא הרבה קורה בסיפור, אבל רק בגלל החוויה החזותית שווה לגמרי קריאה. הבחירות של לורן צ'ילד מבריקות ומצחיקות, וברור שהיא ממש נ

הדבר הראשון שהספר הזה יעשה, כמו חבריו, זה לעלות חיוך על השפתיים: הוא פשוט מלא בקשקושי ילדים (תקראו - תבינו לבד).

אני ממליץ עליו לילדים שאוהבים אריות, נמרים וסתם חיות, ולא ממש אוהבים ללכת לישון. ותוך כדי הקריאה, בני, שגם חובב חיות כאלה, פשוט שיתף פעולה עם הסופרת, כאילו הוא צ'רלי. וכשסיימנו, אפילו העקשן הקטן שלי כבר היה מוכן לישון.

אז, אני אתאפק ולא אספר יותר.

תגלו לבד.

בכיף :-)

ספר חמוד! קלריס ממש צודקת! רב השאלות שלה לא טפשיות כמו בשאר הספרים. למה באמת לא כותבים קרנאף? זה מוזר! רובי רדפורט באמת נשמעת מגניבה. ממש אהבתי את מר וושינגטון. הייתי רוצה שהוא יהיה מורה שלי. הוא גורם לתלמידים להתעניין בחומר! זה ענק! מליצה ממש ממש!

אהבתי את הספר המצחיק והמשעשע, אומנם, היו ספרים יותר טובים ממנו, אבל הוא היה קליל מספיק בשביל שאני אקרא אותו כל פעם כשספר גורם לי לעצב או לחרדה. (כמו משחקי הרעב) אני אהבתי כל חלק וחלק בספר, יש ספרים יותר מצחיקים, יש כאלה יותר מותחים, אבל אהבתי שהספר מצטנע בדרך כלשהי.
מומלץ בחום לאוהבי הקומדיות!