|
|
|
1.
|
|
כשנעצרה המונית ברמזור נדדו עיניה של אמירה אל רנו חבוטה שעמדה לצידם, והיא נדרכה כשהבחינה על אחוריה של המכונית הזו בסטיקר עליו נכתב בתכול עז יוחזר הים ליבשה.
בפליאה הביטה בנהג: גבר מקריח, צנום, מכונס בין כתפיו כאילו מתגונן ממכה שצפויה לנחות עליו בכל רגע ובה בעת כבר מובס מכוח ההכרה בכך שככל שיתכונן אליה עתידה המכה הזו להפתיע ולהצמית אותו.
את פניו של האיש לא יכלה אמירה לראות, אבל התנוחה הזו הייתה מוכרת לה עד להביך. עוד פליט מממלכת הכוזרים, חשבה, וכמעט לחצה על הכפתור החשמלי שיפתח את החלון לצידה כדי לקרוא אליו, אפילו לשלוח יד מעבר לאוויר שההביל ביניהם, אבל לא ידעה איך וכבר לא היה למי מפני שבינתיים התחלף הרמזור ומכוניתו של האיש חצתה באחת את הסמבטיון השוצף של שדרות הנביאים ונעלמה.
(מתוך "כאב")
גיבורי הסיפורים הקצרים בספר דולפינים בקרית גת שולחים יד אל זולתם, ולעיתים מתרחשת נגיעה במקומות לא צפויים. רבים מהם מספרים סיפור זה לזה, או לעצמם; לפחות מנסים לספר.
וכולם, בדרך זו או אחרת, כמהים למישהו או למשהו אחר, שלפעמים הוא חסר-שם ולפעמים אפשר לקרוא לו דולפין.
הספר זכה בפרס אס"י (איגוד סופרי ישראל)
מנימוקי השופטים:
"כתיבתה של דנה חפץ מרתקת בזכות העיצוב הפסיכולוגי של הדמויות בסיפוריה, והתבוננותה בחייהם של צעירים בישראל העכשווית, וגם בזכות הסגנון הנקי והמדויק של כתיבתה."...
|
|
2.
|
|
התפיסה ההומניסטית המודרנית מעוגנת במהפכת הנאורות, אשר חוגגת את הרציונליות האנושית כמקור לסמכות ולידע וכיורשת של הסמכות האלוהית. אלא שעם הרציונליות ועם המבט המפוכח בעולם מגיעים גם האימה והאבסורד, המעיבים על חלקים ניכרים מההגות ההומניסטית והאקזיסטנציאליסטית לאחר שזו הגלתה את עצמה מרצונה מההשגחה ומהחסד האלוהיים.
האם ייתכן במסגרת הגות זו חסד שמובנו חילוני? ספרה של דנה פריבך-חפץ הוא מסע אינטלקטואלי לעבר מושג חילוני חדש של חסד; מושג עבה של דרך חיים ואתיקת אהבה חילונית, עשיר בתכנים קונקרטיים, שאינו תופעה או חוויה אלא עקרון פעולה שאפשר לחיות לפיו, שאינו בתחום הטוב אלא דווקא בתחומו של היפה כיצירה עצמית. מסע זה יוצא מהחסד במשמעותו הנוצרית, תוך כדי התכתבות עם אריסטו, קאנט, ניטשה, דוסטויבסקי, היידגר, בובר, לוינס, דרידה ואחרים, וכן עם הספרות העברית-ישראלית. ככל מסע, הוא גדל עם כל מפגש כזה אך אינו מזדהה אתו; ככל מסע, הוא אינו מסתכם בנקודת הסיום, שכן החסד החילוני הוא עצמו מסע והזמנה לדיאלוג.
ד"ר דנה פריבך-חפץ פרסמה מאמרים בנושא אהבה, נדיבות, מוות וחילון; הייתה שותפה בעריכה של אסופת המאמרים "מועקה וגאולה" (בעריכת יובל לוריא, הוצאת אוניברסיטת בן גוריון, 2003) ושל האנתולוגיה "משמעות החיים" (בעריכת אסא כשר, הוצאת הקיבוץ המאוחד ועמותת יהורז, 1999). בצד עבודתה הפילוסופית, עוסקת בעריכת דין חברתית ומנחה בתכניות לחינוך משפטי קליני בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב....
|
|
3.
|
|
קשה עכשיו לזכור איך התחילה השיחה. אולי כי כבר היינו לגמרי באמצע, נותנים לזרמים להשיט אותנו מאירועי חיים ביוגרפיים אל הלכי נפש כמוסים, בין מחשבות על ספרים לבין טעמו המשובח של התה שחלט בשבילי. אפשר לדבר במונחים של נס ההתפשטות מכבלי הכללים המקובלים בשיחה בין אנשים, אבל אין בכך צורך. המשכנו התוודעות. נחתנו ברכּוּת על קרקעית של צחוק. ואז השתנה משהו באוויר והסתכלתי לתוך הכאב בעיניים שלו, והוא נתן לי להסתכל ולא הגיף.
(מתוך הסיפור במקום ההוא)
סיפוריה של דנה חפץ מנסים להוביל את הסיפור הקצר בדרך חדשה. ההוויה היומיומית מקבלת כאן מימד פיוטי־פסיכולוגי, עשיר בדימויים מופלאים. העדינות והשפע הלשוני המטפורי מעניקים לסיפורים מקוריות ועומק.
(נורית זרחי)
סיפוריה של חפץ מרשימים באיכותם וביופיים; הם מפליאים לחשוף את עולם הנפש וחותרים אל המהות שמעבר למסכות שחיינו מושתתים עליהן. בצד ערכו הספרותי הסגולי שמורה לספר חשיבות מוסרית של ממש: מעטים הספרים דוגמת השתדלות נוספת שבכוחם להפוך את קוראיהם לאנשים טובים יותר. (גדעון טיקוצקי)
דנה חפץ היא פילוסופית וביבליותרפיסטית.קובץ סיפוריה הראשון - דולפינים בקרית גת [ספרא והקיבוץ המאוחד,2015] - זיכה אותה בפרס איגוד הסופרים,פרס שרת התרבות לספר ביכורים ומלגת פרדס לסופרים מטעם הספרייה הלאומית.חיברה גם את ספר העיון חסד חילוני [רסלינג,2009]...
|
|
4.
|
|
בעיני רוחה היא רואה תערוכה. ענקית. בצורת שמש. בלב התערוכה נטועה כיכר עגולה, מחופה בווילונות קטיפה עבים, עליהם מוקרן מיצג וידיאו המורכב ממאות תמונות מתחלפות של בית כחול על חוף ים, בכל שעות היממה, לצלילי גלים מתנפצים וקולות אדם וצריחות שחפים.
ומן הכיכר יוצאות עשרות קרני-מסדרונות ארוכים, קירותיהם גדושי תמונות, מתמשכים והולכים עד לאינסוף. [...] ותמונות של היעדר. של חוסר. של כבר-לא ועוד-לא ולעולם-לא.
התערוכה הזו לא תהיה.
היא כותבת את הטקסט המלווה לתערוכה שלא תהיה.
באותו 'טקסט לתערוכה שלא תהיה' שאותו פורשת דנה חפץ כמילון מושגים הפורט שפה אינטימית, ביתית, היא מכניסה את הקורא בסודה של משפחה אחת. באמצעות הפרישה המילונית הזו מאפשרת חפץ לקוראיה לטעום משפתו החד פעמית של הבית הכחול; וכמו בציורי הואניטאס ההולנדיים המתארות שפע בשל, אשר במבט שני מתגלה הכוח המאכל המבשר על כליונו הקרוב, כך נבעים בדיוקן המשפחתי מלא החיים גם הסדקים, ומהם בוקעים רחשיו של הנחש האורב להבטחת גן העדן של הילדות.
דנה חפץ היא פילוסופית, ביבליותרפיסטית, עורכת ומנחה בכתיבה יוצרת. בין ספריה: דולפינים בקרית גת (ספרא והקיבוץ המאוחד, 2015), השתדלות נוספת (פרדס, 2019), במדבר דברים (2021, גם בגרסת אמן עם יורם קופרמינץ), וספר העיון חסד חילוני (רסלינג, 2009). על כתיבתה הספרותית זכתה בפרס איגוד הסופרים, פרס שרת התרבות לספר ביכורים, ומלגת "פרדס" לסופרים מטעם הספרייה הלאומית. ...
|
|
5.
|
|
הספר נכתב בפרץ של חודשיים בתחילת הקורונה, כקובץ פרגמנטים פיוטי וייחודי ממגוון ז'אנרים (פרוזה, שירה, הגות ותיעוד). הוא פורש מניפת קולות, מראות ותחושות של חיים בימי מגיפה; מהפרטים הגשמיים ביותר, כמו מיני מאכלים ופעולות שגרתיות של חיי היומיום, ועד המראה למחוזות זמן ומקום של פנטזיה. זהו ספר על רגעים קטנים, ולפעמים גורליים, בימים קשים של חוסר ודאות שבהם מרחבים הצטמצמו אבל אחרים, במפתיע, נפתחו .זהו ספר על אהבה – לאנשים, לטבע, ליופי, לשפה. ועל תקווה ונחמה.
מוזמנים בנוסף לעמוד הסופרת....
|
|
