כמו "חרב ישועות", זה עוד ספר מספרי "כריכה אדומה-אפורה" שאצלי בבית, כלומר ספרים בכריכת קרטון קשה מהתקופה שבה מעל הקרטון היו מוסיפים עוטפן צבעוני ומבריק עם תמונת הכריכה, כי זה מה שהטכנולוגיה איפשרה. מה שגרם שרובם עם השנים איבדו את הלבוש הצבעוני שלהם ונותרו עם הקרטון באפור ואדום. הם מצטופפים על אחד המדפים בביתינו ובדרך כלל אני לא קוראת בהם, משום הכריכה הלא אטרקטיבית, הדפים שכבר הצהיבו והגופן של פרנק

אני אוהב מאד את <mark>שבתי טבת</mark> העתונאי, המדווח, כותב ההסיטוריה והביוגרף.
לכן התפלאתי קצת לראות את הספר הזה, שכבר ממבט ראשון היה ברור שהוא קובץ סיפורים פרטי מאד, אישי והיסטורי-אישי.
אהבתי לקרוא את סיפוריו הקצרים. הם "משלנו" - מספרים על אלו שבנו בתים בחולות, כשהם מלאים אמונה ולא כסף, כשהם רוצים להקים מדינה ולא לסחור בנדל"ן.
אבל <mark>שבתי טבת</mark> למעשה העתיק את סיפורי העיירה היהודית של שלום עליכם לתוך תל אביב. ו

"שנים רבות חלפו, אך דבר אחד לא השתנה: עוז רוחם של לוחמי השריון. אני רואה את הנחישות, את אהבת הארץ ואת אומץ הלב שהיו נחלתם של דור המפקדים והחיילים שהביאו את הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, עדיין מפעמים בקרב השריונאים בני ימינו. אז כמו היום – האיכות האנושית של הלוחמים בין דופנות הפלדה מבטיחה כי ׳האדם שבטנק ינצח׳" (מתוך הקדמת הרמטכ״ל גדי איזנקוט, עמוד 12).

לאחרונה יצא בהוצאה מחודשת הספר "חשופים בצ

מי רצח את ארלוזורוב???

אם תקראו את הספר לבטח תדעו. הספר מספר את הסיפור של ארלוזורוב ויורד לנבכי החקירה שהתרחשה בעקבות הרצח.

אבל מה שתפס אותי בספר זה בעיקר הרקע לרצח. המלחמות של הרביזיוניסטים בהסתדרות הציונית ובעקבותיה במפאי. ההסתה שהיתה מול ארלוזורוב היתה כה גדולה שהרצח היה באוויר. תקפו אותו מעל גלי האתר שבתות כחגים. דברים לא השתנו גם הרבה שנים אחרי כן. ארלוזורוב שילם בחייו לאחר שניסה להציל

"שנים רבות חלפו, אך דבר אחד לא השתנה: עוז רוחם של לוחמי השריון. אני רואה את הנחישות, את אהבת הארץ ואת אומץ הלב שהיו נחלתם של דור המפקדים והחיילים שהביאו את הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, עדיין מפעמים בקרב השריונאים בני ימינו. אז כמו היום – האיכות האנושית של הלוחמים בין דופנות הפלדה מבטיחה כי ׳האדם שבטנק ינצח׳" (מתוך הקדמת הרמטכ״ל גדי איזנקוט, עמוד 12).

לאחרונה יצא בהוצאה מחודשת הספר "חשופים בצ

הסיפור מוכר, מאיר טוביאנסקי, הועמד לדין על בגידה ומסירת ידיעות לאוייב,בעיצומה של מלחמת השחרור, בבית ג'יז, כיום מיצפה הראל. הוא הוצא להורג בו במקום.בתוך שעה נערכו משפט , פסק דין וגזר דין והוצאה להורג.
זאת היתה טעות המעורבת בזדון של אנשים שלחלק מהם מניעים לא כשרים, ואחרים שהלכו בתלם כמו סוסים.
שבתאי <mark>טבת</mark> מנתח צעד אחר צעד את שקרה באותם ימים, ממש כספר בלשי.
כבר בפתיחה , עושה שבתאי <mark>טבת</mark> קשר בין הה

מדובר בספר של סיפורים קצרים מתקופת המנדט בארץ. יש לי אותו בבית ואני קורא בו שוב ושוב... זה לא מפריע לי לקרוא ולצחוק כל פעם מחדש בקול גדול. לדעתי אפשר ללמוד ממנו רבות על ארץ ישראל בתקופה המנדטורית ועל היישוב היהודי של אז. אותו "יישוב" שחלק גדול מאנשיו היו חלוצים אמיתיים שהאמינו בכל ליבם בציונות ובמדינה החדשה והטהורה שרצו להקים כאן. אותו דור מופלא שחלקו הגדול היה "מגוייס אידיאולוגית" כבר איננו איתנו

סופר לי על מחקר מסויים אשר טען שככלל קריאה עשויה לשפר מצב -רוח בניגוד למוסיקה שעלולה לגרום לשקיעה בעצבות.
מנסיוני,זה מאוד נכון גם עבורי.
אני מאוד אוהבת מוסיקה אך לפעמים היא עלולה מאוד לדכדך אותי, ולהשפיע עליי בעוצמות שמפתיעות אפילו אותי...
לעומת זאת אני מוצאת שחווית הקריאה ככלל, משמחת אותי.
מעבר להנאה מהספר , יש משהו כל כך נעים להיות מחוברת ליצירה של בן-אנוש אחר, כאשר קולו המובע במילים מהווה