ביקורת ספרותית על גדעונים מאת שבתי טבת
ספר טוב

---

כמו "חרב ישועות", זה עוד ספר מספרי "כריכה אדומה-אפורה" שאצלי בבית, כלומר ספרים בכריכת קרטון קשה מהתקופה שבה מעל הקרטון היו מוסיפים עוטפן צבעוני ומבריק עם תמונת הכריכה, כי זה מה שהטכנולוגיה איפשרה. מה שגרם שרובם עם השנים איבדו את הלבוש הצבעוני שלהם ונותרו עם הקרטון באפור ואדום. הם מצטופפים על אחד המדפים בביתינו ובדרך כלל אני לא קוראת בהם, משום הכריכה הלא אטרקטיבית, הדפים שכבר הצהיבו והגופן של פרנק ריהל בגודל 10. תודו שהכל יחד נראה הו כה לא אטרקטיבי. אלא מה? כפי שאמרתי בעבר, אחד מצירי הקריאה שלי בשנה זו, שנת מלחמת העצמאות השניה של ישראל, שאני קוראת על מלחמה השחרור הראשונה, וכך הגיע גם תורו של הספר הזה.

מכירים "יום אחד באוקטובר"? אם כן אז יופי, אם לא אז דעו לכם שמהר מהר אחרי שבעה באוקטובר כבר הוציאו יאיר אגמון ספר עם ארבעים סיפורים שאירעו באותו יום, כרכו אותם והוציאו בספר. אני לא קראתי אותו, כי בעיני זה כל כך הרבה יותר מדי קרוב לאירוע בשביל כבר להצליח לכתוב, לנסח, להגיה, לעמד ולהוריד לדפוס משהו שווה ערך ובעל פרספקטיבה היסטורית. לעומת זאת "גדעונים" העוסק בקורות האלחוטנים בעליה ב' הלא היא ההעפלה טרום הקמת מדינת ישראל יצא בשנת 1968. אז לא אומרת לחכות עד 2043 או 2053 כדי להוציא ספר, אבל פרספקטיבה היסטורית וזמן מאפשרים לספר סיפור טוב.

יחידת "גדעון" של הההגנה נקראה על שמו של השופט המקראי גדעון, כי בתקופת טרום הקמת המדינה מאוד אהבו את התנך ואת תקופת השופטים. המוקד של היחידה היה תפעול מערכות אלחוט סמויות ולא חוקיות בתחנות שונות באירופה ובאוניות לגיליות ולא לגליות ששימשו את המוסד לעליה ב' שתיפעל את העלייה הלא חוקית. במהלך השנים היו כמה עשרות אלחוטאים או "גדעונים" כאלה, אפשר למצוא רשימות שמות בערך בויקיפדיה ובסוף הספר הזה. כמו "חרב ישועות", גם כאן הדילמה היא איך מספרים סיפורים רבים של אנשים רבים בצורה שתעניין את הקורא וגם תהיה נאמנה לאמת ההיסטורית. הפתרון ששבתי טבת מצא הוא להמציא מספר גדעונים בידיוניים אך גנריים למדי, כאלה שלא היו ולא נבראו, אבל הדברים שקורים להם אירעו ל"גדעונים" שונים במקומות שונים ובזמנים שונים וכך נוצר איזה שהוא סיפור רציף. וכדברי הכריכה האחורית "מעשים שהיו, עובדות שארעו, מסופרים בעלילה שוטפת אחת, הקופלת בתוכה תקופה רחבה ומקצת מסיפור המאבקים של ההגנה וההעפלה". ההתחלה עם אלכס, המספר להוריו בתל אביב שהוא יוצא לקורס כלשהו בנהריה הרחוקה וייעדר מהבית שלושה חודשים. הוא נוסע לאירופה בדרך לא דרך, מגיע למקומות שונים, ובהם לפקד על מחנה של נוער ביתרי שם הוא מוצא את עצמו מביא להם פרה לשחיטה כי אין מה לאכול, דואג לטבעות זהב עבור זוגות שרוצים להינשא ובסוף גם לגניבת אופנוע. הוא וחבריו נודדים על פני אירופה, מקימים תחנות אלחוט מתוך ציוד שנישא במזוודות קרטון ואז מנסים להסתיר אותם מאנשי משטרה חשדניים, מה שלפעמים מצליח ולפעמים לא. לאחר מכן נאספים עולים לא לגליים על כמה ספינות רעועות ולא חוקיות ואיתן נוסעים גם האלחוטאים האמיצים שצריכים לספר לאנשי ההגנה בארץ מתי ולאן הם מתכוונים להגיע. סיפורי "אנו באנו" מזווית שונה - זווית האלחוטן.

שבתי טבת הוא סופר ועיתונאי יליד הארץ שדווקא את תקופת מלחמת השחרור בילה במעצר בבירות אליו הגיע לאחר שניסה לחזור לארץ מלימודיו בחו"ל. אם אני לא טועה זה הספר הראשון שאני קוראת מפרי עטו, והוא קריא וטוב ולימד אותי זווית נוספת ולא מוכרת על תקופה חשובה טרום קום המדינה.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על גדעונים