“הסיפור מוכר, מאיר טוביאנסקי, הועמד לדין על בגידה ומסירת ידיעות לאוייב,בעיצומה של מלחמת השחרור, בבית ג'יז, כיום מיצפה הראל. הוא הוצא להורג בו במקום.בתוך שעה נערכו משפט , פסק דין וגזר דין והוצאה להורג.
זאת היתה טעות המעורבת בזדון של אנשים שלחלק מהם מניעים לא כשרים, ואחרים שהלכו בתלם כמו סוסים.
שבתאי טבת מנתח צעד אחר צעד את שקרה באותם ימים, ממש כספר בלשי.
כבר בפתיחה , עושה שבתאי טבת קשר בין ההתנהגות של "החברה" ובעיקר בנימין ג'יבלי , והשלכותיה על ארועים מאוחרים יותר בתולדות המדינה, כמו פרשת ה"עסק ביש" ועוד.
אדם שמשקר פעם אחת, יחזור על כך גם בהמשך, אי נטילת אחריות היא תכונה שמשמשת את האדם גם בהמשך חייו.
ה"משפט" של טוביאנסקי עצמו הוא פארסה עצובה על תהליכי משפט.
ההיבטים שלו, משתנים מעט עם הזמן.
בעקבות "המשפט" וההוצאה המידית להורג של טוביאנסקי, נערכה חקירה ורק מפקד המודיעין ( הש"י), איסר בארי , הועמד לדין.
הנימוק של התובע, שמשון שפירא , כי האחרים היו פיקודיו של בארי.
היינו צריכים לעבור את ההרג/רצח בכפר קאסם, כדי לקבל יסוד משפטי חשוב , "אין לבצע פקודה שיש דגל שחור מאחוריה".
יסוד זה הוקם על ידי השופט בנימין הלוי בתום מלחמת סיני בשנת 1956.
אני קורא ספקן וזהיר של כתבותיו של ההיסטורין ד"ר אורי מילשטיין.והנה כאן, אדם מהמימסד, שבתאי טבת, מחזק את התזה שלו. כי פרטצ' וחוסר מחשבה, מובילים לפרטצ' וחוסר מחשבה גדולים יותר עד להתפכחות כואבת שדווקא הגורמים לה אינם משלמים את המחיר.
יש בספר את כל המרכיבים של התקופה:
יחיד שמחזיק בסמכויות יתר ללא ביקורת.
הידרדרות, מחשבתית ו"עדרית" תחת צידוק של "צורך השעה" ואחוות שותפים לדרך.
חוסר בהירות בין סמכויות.
ולבסוף חוסר בגרות של מערכות המשפט/צדק , הן האזרחית והן הצבאית.
שווה לקרוא ולחשוב על ההיבטים האלו בסיפור של טוביאנסקי.”