“אני נוטה לעטוף ברומנטיקה את החיים באירלנד. זה מורכב מהמון סרטים המראים את הארץ היפהפיה הירוקה, על תושביה החסונים, הכנסת אורחים ויחס חם לתיירים בפאבים ומוסיקה שמתנגנת באוזן. את הסיפורים על העבר הלא כל כך רחוק של אירלנד, הכולל עוני וחרפת רעב (כף רגלי השמאלית) אלימות של מאות שנים (בשם האב), דת שולטת בחיי האזרחים (במיוחד האזרחיות) אני נוטה לא לזכור. זה מה שעושה הרומנטיקה. היילנד כתבה ספר על ג'ון א”

“ספר מדהים,שובה לב הספר מספר על ילד בן אחת עשרה ששמו ג´ון איגן,אשר ניחן בכישרון מיוחד ויוצא דופן לגלות שקרים של הוריו וכל מכריו, על אף שזה עלול לגרום לצרות וויכוחים מיותרים עם הוריו,ויתרה מזאת ,הוא דיבר בצורה גסה והתנהג באגרסיביות בעת שניסה להצדיק את דבריו ומעשיו, הוא זיהה את השקר לפי הבעות פניו ושפת גופו של האדם העומד מולו. השקר הפך לאובססיה, הוא חשד באביו, חשף את מעשיו הנלוזים. ג´ון כלל לא היה”

“אני לא מבינה מה עבר בראש של הסופרת כשהיא כתבה את הספר! העלילה הייתה דומה להליכה בערפל סמיך - הכול נראה מטושטש וכבד. הדברים היחידים שנראו מתוכו, בהם אפשר היה להתמך, תמיד התפוגגו. - כך בעלילה, כל פרט שהעלה עניין וסקרנות להתפתחות כלשהי, הסופרת פשוט חתכה וזרקה! הספר ריק מתוכן ממשי ורובו מבוסס על תאורי מצב שוליים וחסרי טעם שלא מפסיקים לחזור על עצמם, כמו: קריאה, צפייה בטלוויזיה, אכילת טוסטים, נקני”

“מכירים את הילד הזה שתמיד באסיפות ההורים המורה אומרת לאמא שלו שיש לו פוטנציאל לא ממומש? אולי הוא אפילו ישב לידכם. זה קצת מה שקורה ב"קחי אותי אלי".לספר יש פוטנציאל אדיר - רעיון מקורי למדיי, דמויות עגולות ומתעתעות - דבר שתמיד משך אותי, אני שונאת דמויות מאופיינות מידי סטייל ה"הטוב,הרע והמכוער" וכתיבה משכנעת, אך משהו שאני לא בדיוק יכולה לשים עליו את האצבע התפספס שם. הייתה מן תחושה שלכותבת הייתה עצירות”

“אני נוטה לעטוף ברומנטיקה את החיים באירלנד. זה מורכב מהמון סרטים המראים את הארץ היפהפיה הירוקה, על תושביה החסונים, הכנסת אורחים ויחס חם לתיירים בפאבים ומוסיקה שמתנגנת באוזן. את הסיפורים על העבר הלא כל כך רחוק של אירלנד, הכולל עוני וחרפת רעב (כף רגלי השמאלית) אלימות של מאות שנים (בשם האב), דת שולטת בחיי האזרחים (במיוחד האזרחיות) אני נוטה לא לזכור. זה מה שעושה הרומנטיקה. היילנד כתבה ספר על ג'ון א”

“ספר מדהים,שובה לב הספר מספר על ילד בן אחת עשרה ששמו ג´ון איגן,אשר ניחן בכישרון מיוחד ויוצא דופן לגלות שקרים של הוריו וכל מכריו, על אף שזה עלול לגרום לצרות וויכוחים מיותרים עם הוריו,ויתרה מזאת ,הוא דיבר בצורה גסה והתנהג באגרסיביות בעת שניסה להצדיק את דבריו ומעשיו, הוא זיהה את השקר לפי הבעות פניו ושפת גופו של האדם העומד מולו. השקר הפך לאובססיה, הוא חשד באביו, חשף את מעשיו הנלוזים. ג´ון כלל לא היה”

“אני לא מבינה מה עבר בראש של הסופרת כשהיא כתבה את הספר! העלילה הייתה דומה להליכה בערפל סמיך - הכול נראה מטושטש וכבד. הדברים היחידים שנראו מתוכו, בהם אפשר היה להתמך, תמיד התפוגגו. - כך בעלילה, כל פרט שהעלה עניין וסקרנות להתפתחות כלשהי, הסופרת פשוט חתכה וזרקה! הספר ריק מתוכן ממשי ורובו מבוסס על תאורי מצב שוליים וחסרי טעם שלא מפסיקים לחזור על עצמם, כמו: קריאה, צפייה בטלוויזיה, אכילת טוסטים, נקני”

“מכירים את הילד הזה שתמיד באסיפות ההורים המורה אומרת לאמא שלו שיש לו פוטנציאל לא ממומש? אולי הוא אפילו ישב לידכם. זה קצת מה שקורה ב"קחי אותי אלי".לספר יש פוטנציאל אדיר - רעיון מקורי למדיי, דמויות עגולות ומתעתעות - דבר שתמיד משך אותי, אני שונאת דמויות מאופיינות מידי סטייל ה"הטוב,הרע והמכוער" וכתיבה משכנעת, אך משהו שאני לא בדיוק יכולה לשים עליו את האצבע התפספס שם. הייתה מן תחושה שלכותבת הייתה עצירות”