"מוזרים היו סיפוריה של אמי, לא דומים לסיפורי הילדים שסיפרו באותם הימים בכל הבתים, לא דומים לסיפורים שסיפרתי אני לילדי, אלא מצועפים איזה אובך: כאילו סיפוריה לא התחילו בהתחלה ולא נגמרו בסוף אלא הגיחו מתוך סבך השיחים, נגלו לשעה קלה, עוררו זרות או צביטת פחד, התנועעו לפני רגעים אחדים כמו צלליות מעוותות על הקיר, הפליאו, צמררו לפעמים את הגב, ושבו אל מעבה היער עוד לפני שידעתי מה היה. (...) לבדי במיטה לפני