"שמים מעל הזילו דמעות של חמלה על אבותינו זה מאות מופלגות בשנים, ואשר לנו ייראה נצחי, עשוי להשתנות. מה שהיום בהיר, מחר עלול להתקדר בעננים..." צ´יף סיאטל. דבריו החכמים של המנהיג האמריקני אדום-העור, מבין כי ניגף בקרב על האדמה אך אינו מוותר על הקשר העמוק עימה ועל זהותו ? היו זה מכבר לסמל ומופת לכל מוקירי כבוד האדם וחירותו. אצילות נפשו ותבונת לבו של צ´יף סיאטל היו לשם דבר ברחבי העולם ואומצו על ידי אוהבי האנושות, האדמה והטבע באשר הם. המילים נחקקות כמסר חזק המעורר תחושות ומחשבות שמעבר לזמן ולמרחב. הנאום מופיע כאן בגירסתו הכתובה הקרובה ביותר לדברים שנאמרו במקור. הוא ראה אור כספר בארצות הברית ונפוץ במאות אלפי עותקים בכל רחבי העולם המערבי....

בגליון הראשון מובא נאומו של הצי'ף סיאטל כתגובה להצעתו של "הצ'יף הלבן הגדול של וושינגטון" "לקנות" שטח מחיה גדול מהאינדיאנים תמורת שמורה הנאום מובא בעברית וערבית. הנה ציטוט מהנאום הנפלא הזה: "אני לא יודע. דרכינו שונות מדרכיכם. מראה עריכם צורם בעיניו של אדום העור, אבל אולי זה בגלל שאדום העור הוא פרא ואינו מבין אין מקום שקט בערים של האדם הלבן. אין מקום להקשיב לעלים הנפתחים באביב או לרשרוש כנפיי חרקים - אולי זה בגלל שאני פרא ואני לא מבין, אך נראה שההמולה קיימת רק כדי להחריד את האוזן. מה יש בחיים אם אדם לא יכול להקשיב לקריאתו הבודדה של עוף לילה או לוויכוחי הצפרדעים סביב השלולית? אני אדום עור ואני לא מבין. האינדיאני מעדיף את קולה הנעים של הרוח המדלגת על פני האגם, את ריחה הנשטף בגשם צהריים, מבושם בניחוח האורנים. האוויר יקר לאדום העור משום שכל הדברים חולקים את אותה הנשימה. החיה, העץ, האדם, כולם חולקים את אותה הנשימה. לא נראה שהאדם הלבן שם לבו לאוויר שהוא נושם. כמו אדם הגוסס ימים רבים, הוא מעורפל מכדי להבחין בצחנה."...