בגליון הראשון
מובא נאומו של הצי'ף סיאטל כתגובה להצעתו של "הצ'יף הלבן הגדול של וושינגטון" "לקנות" שטח מחיה גדול מהאינדיאנים תמורת שמורה הנאום מובא בעברית וערבית.
הנה ציטוט מהנאום הנפלא הזה:
"אני לא יודע.
דרכינו שונות מדרכיכם.
מראה עריכם צורם בעיניו של אדום העור, אבל אולי זה בגלל שאדום העור הוא פרא ואינו מבין
אין מקום שקט בערים של האדם הלבן.
אין מקום להקשיב לעלים הנפתחים באביב או לרשרוש כנפיי חרקים - אולי זה בגלל שאני פרא ואני לא מבין, אך נראה שההמולה קיימת רק כדי להחריד את האוזן.
מה יש בחיים אם אדם לא יכול להקשיב לקריאתו הבודדה של עוף לילה או לוויכוחי הצפרדעים סביב השלולית?
אני אדום עור ואני לא מבין.
האינדיאני מעדיף את קולה הנעים של הרוח המדלגת על פני האגם,
את ריחה הנשטף בגשם צהריים, מבושם בניחוח האורנים.
האוויר יקר לאדום העור משום שכל הדברים חולקים את אותה הנשימה.
החיה, העץ, האדם, כולם חולקים את אותה הנשימה. לא נראה שהאדם הלבן שם לבו לאוויר שהוא נושם.
כמו אדם הגוסס ימים רבים, הוא מעורפל מכדי להבחין בצחנה."