מיילו בממלכת החוכמה מאת <mark>נורטון ג'סטר</mark> קרץ לי ברגע שהוא נחת על המדף. אפילו ההקדמה שעשעה אותי. כתיבתו של <mark>נורטון ג'סטר</mark> מזכירה לי את הבנת עולם הילדים שיש לרואל דאל, את שאילת השאלות הבלתי האפשריות והיצירתיות המוזרה של אריך קסטנר, והנגיעה לעולם המבוגרים המלא ציניות של לואיס קרול. הספר הוא הוכחה ניצחת שספרי ילדים לא נועדו רק לילדים.

מיילו הוא ילד משועמם שהכל בשבילו חסר משמעות. הוא לא אוהב את בית הספר,

פתאום התחשק לי לקנות מתנה לילדים.
נכנסתי לאתר סיפור חוזר וחיפשתי ספרי ילדות אהובים.
אוקיי, על מי אני עובדת.
התחשק לי לקנות מתנה לעצמי.
האם המתנה היא לקרוא שוב ספר ילדות אהוב או לראות את הילדים שלי נהנים מספר ילדות אהוב?
לא בטוחה.
שניהם.
בקיצור, הזמנתי את המגדל הפורח באויר.
אספתי אותו מהדואר בדרך לאיסוף הילדים ועד שהם יצאו פתחתי את העטיפה כדי להתחיל, רק להתחיל קצת..
ודאגתי פתאום.
אולי הו