קורות חיים:
בן יוסף וארלט. נולד ביום כ"ט בטבת תשי"ז (2.1.1957) בקרית-ביאליק. למד בבית הספר היסודי ממלכתי שבקרית ביאליק והמשיך בלימודיו בבית הספר הריאלי שבחיפה. היה חבר בתנועת הנוער `הצופים` גדוד `שחף` בשבט `הכרמל` בחיפה. היה נער רגיש ועדין ואוהב שירה, ואף כתב שירים מגיל צעיר. מנהל בית הספר הריאלי כתב עליו ש"היה צעיר בעל נפש עדינה ויפה ושאף אל עולם טוב מזה שקיים במציאות, וכנראה לא מצא אותו..."
כששב מטיול באירופה, בגיל 17 , התחיל לכתוב שירים. את שיריו הקשים והחושפים נהג לכתוב על דפים שתלש ממחברות התלמיד שלו. באחד משיריו המוקדמים הוא כותב: "עכשיו אני ב-75 / לפני עשר דקות הייתי ב-74 / מה תלד 75? / מה ילד יום? / מה יהא עליך עולם? / מה יהא עליכם אנשים? / מה יהא עליך רותי? / מה יהא אתך אייל? / ואתה אבא? / ואמא? / ואליק ונורית? / ורעילה? / מה יהא עליכם? / - אלוהים, / שמור עליהם / אנא, אנא, אנא / בשם כל הכאבים / שמור עליהם / א -נ - א."
רון גויס לצה"ל ביום 4.8.1975 והתנדב לשרת בסיירת צנחנים. הספיק לעבור קורס חובשים קרביים.
רון נפטר בעת שירותו הצבאי ביום י"א בשבט תשל"ו (13.1.1976), והוא בן 19. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו הורים ואח בוגר ממנו.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה מאת מפקד המחלקה הישיר של רון נאמר: "כמפקדו של רון וכמי שהיה אתו במגע אישי והכיר אותו מקרוב, הייתי רוצה להעביר לכם את רגשותי הכנים ואת רגשות חבריו לנשק".
בעיזבונו של רון נמצאו 175 שירים, וכן קטעי-יומן. השירים נדפסו והוצאו יחד כספר `בשם כל הכאבים`, בהוצאת ספריית הפועלים, בדצמבר 1976. הספר יצא באחת עשרה מהדורות וזכה להרבה תגובות חמות, מאמרי הערכה וביקורת בכל העיתונים וכתבי העת.
במבוא לספר כותב המשורר נתן יונתן: "אדם נמלא פליאה ופחד בפני מעשה נחרץ של עלם בן תשעה עשר אביבים. איזו אימה רחפה על נשמתו להדוף אותה אל האין. כמה כוח, כמה אומץ נדרש לגזור על עצמו במו ידיו חידלון, ולהטיח בפני העולם כזה אשם וכזאת אחריות. וכמה ייאוש באותה החלטה אישית, מלאת בדידות וכאב - להיפרד מהחיים. שירים שכתב בצר לו יישארו עדות נצח לנפתולי נפשו שלא ידעה מנוחה. אתה שומע בהם את כל סולם הצלילים של נפש: מן הרך, העדין, הלירי, המתגעגע, ועד לצלילי סופה ומרי. קללה מוטחת אל פרצוף העולם שנתן לו כל כך מעט תקוה; שיהיה לפחות המעט הזה, פרחי מלים וקוצי מלים שהשאיר רון, זר זיכרון על אפרו, שיפרח עם שמו לתמיד".
ואמנם, ביומנו, שנכתב סמוך למותו` הוא כותב: "בעצם הידיעה שנועדת להיחרב ולהיעלם כשתדע את האמת והניסיון הנמשך למצוא את זה (ובעצם להתפורר), זוהי הוכחה חותכת לקיום של כוחות נאבקים, שהאדם הוא אחד מהם ומהעבר השני ישנם האמת והאהבה".
ספר שירים נוסף מפרי עטו, "ממחר אקטוף ענן", יצא לאור בחמש מהדורות בהוצאת ספריית הפועלים. באחד משיריו האחרונים הוא כותב: ואז, אחרי הזכרונות / אחרי המראות / של סוסי בר / וסוסים שקטים / ודגים שטים באלמות / כתבתי. / ואז, אחרי התקוות / אחרי היחולים / והחלומות / על פגישה ודמעות / וצחוק / בכיתי. / ואז, / אחרי שכתבתי / אחרי שבכיתי / מתי.

קורות חיים:
בן יוסף וארלט. נולד ביום כ"ט בטבת תשי"ז (2.1.1957) בקרית-ביאליק. למד בבית הספר היסודי ממלכתי שבקרית ביאליק והמשיך בלימודיו בבית הספר הריאלי שבחיפה. היה חבר בתנועת הנוער `הצופים` גדוד `שחף` בשבט `הכרמל` בחיפה. היה נער רגיש ועדין ואוהב שירה, ואף כתב שירים מגיל צעיר. מנהל בית הספר הריאלי כתב עליו ש"היה צעיר בעל נפש עדינה ויפה ושאף אל עולם טוב מזה שקיים במציאות, וכנראה לא מצא אותו..."
כששב מטיול באירופה, בגיל 17 , התחיל לכתוב שירים. את שיריו הקשים והחושפים נהג לכתוב על דפים שתלש ממחברות התלמיד שלו. באחד משיריו המוקדמים הוא כותב: "עכשיו אני ב-75 / לפני עשר דקות הייתי ב-74 / מה תלד 75? / מה ילד יום? / מה יהא עליך עולם? / מה יהא עליכם אנשים? / מה יהא עליך רותי? / מה יהא אתך אייל? / ואתה אבא? / ואמא? / ואליק ונורית? / ורעילה? / מה יהא עליכם? / - אלוהים, / שמור עליהם / אנא, אנא, אנא / בשם כל הכאבים / שמור עליהם / א -נ - א."
רון גויס לצה"ל ביום 4.8.1975 והתנדב לשרת בסיירת צנחנים. הספיק לעבור קורס חובשים קרביים.
רון נפטר בעת שירותו הצבאי ביום י"א בשבט תשל"ו (13.1.1976), והוא בן 19. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבחיפה. השאיר אחריו הורים ואח בוגר ממנו.
במכתב תנחומים למשפחה השכולה מאת מפקד המחלקה הישיר של רון נאמר: "כמפקדו של רון וכמי שהיה אתו במגע אישי והכיר אותו מקרוב, הייתי רוצה להעביר לכם את רגשותי הכנים ואת רגשות חבריו לנשק".
בעיזבונו של רון נמצאו 175 שירים, וכן קטעי-יומן. השירים נדפסו והוצאו יחד כספר `בשם כל הכאבים`, בהוצאת ספריית הפועלים, בדצמבר 1976. הספר יצא באחת עשרה מהדורות וזכה להרבה תגובות חמות, מאמרי הערכה וביקורת בכל העיתונים וכתבי העת.
במבוא לספר כותב המשורר נתן יונתן: "אדם נמלא פליאה ופחד בפני מעשה נחרץ של עלם בן תשעה עשר אביבים. איזו אימה רחפה על נשמתו להדוף אותה אל האין. כמה כוח, כמה אומץ נדרש לגזור על עצמו במו ידיו חידלון, ולהטיח בפני העולם כזה אשם וכזאת אחריות. וכמה ייאוש באותה החלטה אישית, מלאת בדידות וכאב - להיפרד מהחיים. שירים שכתב בצר לו יישארו עדות נצח לנפתולי נפשו שלא ידעה מנוחה. אתה שומע בהם את כל סולם הצלילים של נפש: מן הרך, העדין, הלירי, המתגעגע, ועד לצלילי סופה ומרי. קללה מוטחת אל פרצוף העולם שנתן לו כל כך מעט תקוה; שיהיה לפחות המעט הזה, פרחי מלים וקוצי מלים שהשאיר רון, זר זיכרון על אפרו, שיפרח עם שמו לתמיד".
ואמנם, ביומנו, שנכתב סמוך למותו` הוא כותב: "בעצם הידיעה שנועדת להיחרב ולהיעלם כשתדע את האמת והניסיון הנמשך למצוא את זה (ובעצם להתפורר), זוהי הוכחה חותכת לקיום של כוחות נאבקים, שהאדם הוא אחד מהם ומהעבר השני ישנם האמת והאהבה".
ספר שירים נוסף מפרי עטו, "ממחר אקטוף ענן", יצא לאור בחמש מהדורות בהוצאת ספריית הפועלים. באחד משיריו האחרונים הוא כותב: ואז, אחרי הזכרונות / אחרי המראות / של סוסי בר / וסוסים שקטים / ודגים שטים באלמות / כתבתי. / ואז, אחרי התקוות / אחרי היחולים / והחלומות / על פגישה ודמעות / וצחוק / בכיתי. / ואז, / אחרי שכתבתי / אחרי שבכיתי / מתי.