ששון סומך (נולד ב-1933) הוא פרופסור אמריטוס בחוג ללימודי הערבית והאסלאם שבאוניברסיטת תל אביב, חתן פרס ישראל בחקר המזרחנות לשנת תשס"ה 2005 ופרס א.מ.ת למזרחנות לשנת 2008.
ששון סומך נולד בבגדד למשפחה חילונית, לאב שהיה פקיד בבנק בריטי ואם עקרת בית, שלמדה אנגלית וצרפתית בבית ספר אליאנס. בשנת 1950 סיים את בית ספר התיכון שמש בבגדד. ב-1951 עלה עם משפחתו לישראל ללא ידיעת עברית כלל, למד את השפה במרץ רב כדי להגשים את שאיפתו להיעשות למתרגם שירה ערבית לעברית. תרגומו הראשון התפרסם בכתב העת "נר" שיצא לאור על ידי רבי בנימין ודוקטור מאגנס אנשי ברית שלום, ב-1954 ובשנים 1965-1962 עבד כמזכיר מדעי של האקדמיה ללשון העברית. בשנות החמישים היה חבר במק"י, באמצע שנות החמישים התאכזב ופרש מפעילות פוליטית. עשה את חוק לימודיו לתואר הראשון בלשון עברית ובהיסטוריה באוניברסיטת תל אביב ותואר שני בלשון עברית ובבלשנות שמית באוניברסיטה העברית בירושלים בהדרכתם של הפרופסורים זאב בן-חיים ויחזקאל קוטשר. מורהו הגדול שהשפיע עליו יותר מכל היה פרופסור חיים בלנק, בשל נאמנותו חסרת הפשרות למחקר ולמדע.
סומך שקד על הדוקטורט בשנים 1968-1966 באוניברסיטת אוקספורד בנושא "הרומנים של נג'יב מחפוז: הערכה", תוך התמקדות רבה בטרילוגיה הקהירית שלו, המכונה בעברית "בית בקהיר". מחפוז הסופר הערבי הבולט והפתוח להשפעות זרות, שהכניס ביצירותיו את זרם התודעה והסיפר האימפרסיוניסטי. במהלך השנים התידדו סומך ומחפוז. הדוקטורט נערך תחת הדרכתו של המלומד המצרי מוסטאפה בדאווי. כששב ארצה התמנה סומך למרצה לספרות ערבית באוניברסיטת תל אביב, בשנים 1972-1984 היה ראש החוג לשפה ולספרות ערבית, שהיום קרוי החוג ללימודי הערבית והאסלאם והכשיר תריסר דוקטורים בתחום, בין תלמידיו פרופסור סלימאן ג'ובראן, פרופסור מחמוד גנאים ודוקטור מחמוד כיאל. בשנת 1980 התמנה לפרופסור מן המניין, בשנים 2003-1982 היה מופקד הקתדרה לספרות ערבית על שם הלמוס באוניברסיטת תל אביב ובשנים 1998-1996 כיהן כראש המרכז האקדמי הישראלי בקהיר. שימש כמרצה אורח באוניברסיטת פרינסטון, בקולג' סנט אנטוני באוקספורד, במכון המחקר אננברג באוניברסיטת פנסילבניה שבפילדלפיה, באוניברסיטת ניו יורק ובאוניברסיטת אופסלה שבשבדיה. בשנת 2004 זכה לתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. [1]
הוא נמנה עם מייסדי האקדמיה ללשון הערבית שקמה בדצמבר 2007 בישראל, כשבין 15 חברי האקדמיה המייסדים נמנים גם חמישה מתלמידיו.
כתב כעשרה ספרי מחקר, תרגומים רבים מערבית לעברית ובכללם ארבע אנתולוגיות של שירה ערבית מודרנית וכתשעים מאמרים בכתבי עת מדעיים. בחמישים השנים האחרונות פרסם סומך מאות מאמרים במוספים ספרותיים בעיתונים ובכתבי עת ספרותיים, בהם הליקון, מאזניים, מקרוב ועתון 77 (בשניים האחרונים הוא אף יושב במערכת). מאמריו נסובים בעיקר על הספרות הערבית בת ימינו וסופריה, על מגעים בין הספרות הערבית לעברית, על גניזת קהיר. הוא פרסם בידיעות אחרונות וכותב דרך קבע בעתון הארץ.
