<mark>דנילו קיש</mark>.
אני יכול לכתוב עליו איזה בריף קצר שאלקט מויקיפדיה, אבל גם אחרי זה אני לא ממש חושב שיתבהר לכם משהו ואולי המקום האנונימי שלו מספיק נכון כדי שיישאר שם.

העניין שלי בו מלכתחילה קרה בגלל נושא הספר, ותקופת החיים שלו: "סיפור ילדות מופלא על רקע מלחמת העולם השנייה באירופה".
הספר מתעסק בילד רגיש וחולמני, וההתמודדות שלו עם התקופה הלא יציבה והאבא הלא יציב (והיהודי) שלו.
קצת חשבתי שתהיה איזו

הכל בספר הזה הוא עם שריטות. הילד שמספר על האבא שלו הוא עם שריטות ואותו הילד מתי שהוא כבר מבוגר ונזכר על האבא שלו הוא עם שריטות והאבא הזה יש לו אכבר שריטות אבל אתה לא יכול לצפות על משהו אחר בגלל שזה מתי שכל העולם התהפך על עצמו אז רק אם מישהו הצליח לצאת מזה חי זה כבר המזל שלו וברור אחרי זה שום דבר אתה לא לוקח אותו מובן מאליו.

זה ספר הכי רגיש שיש וגם לפי דעתי הכי יפה שיש. זה סיפור על יהודי אחד שחי