“בקרון החתום הובל פוגל אל אושוויץ מדרנסי שמצפון לפריז. זוהי הביוגרפיה שהוציא דן לאור למשורר והסופר, בסדר הזה, דוד פוגל. אני לא קורא שירים, אבל הספרים שכתב פוגל, חיי נישואים ורומן וינאי, היו לא פחות מפנומנליים. פוגל נולד בסטנוב שבאוקראינה, דיבר פולנית, גרמנית, צרפתית ולמרות כל אלה כתב בעברית ומאוחר יותר תרגם שירים גם ליידיש. אדם רב לשוני מוכשר, שלא עסק בשום משרה בחייו. פוגל נולד ב-1891 ובטרם מלאו”

“מיום עומדי על דעתי בקריאת שירה נשביתי בקסמו של אלתרמן, אך השיא היה לאחר שקיבלתי מחבר הנפש שלי את 'כוכבים בחוץ' והחלטתי לקרוא אותו מהתחלה לסוף שיר אחר שיר. זו הייתה חוויה קריאה מכוננת, ועדיין אני מוצא את עצמי קורא שירים מהספר האלמותי הזה. לכן, כשיצאה הביוגרפיה של אלתרמן כמובן שלא היססתי ורכשתי עותק, ומאז, במשך חצי שנה בערך כל שבת לאחר שנת צהריים עם קפה שחור קראתי כמה עשרות עמודים, והאמת שברוב הפעמי”

“הקורונה הצליחה להוציא את המשכילה שבי. מלבד עלייה משמעותית במשקל, נפילה שגרמה לנקיעת הקרסול וצפייה מרעילה בנטפליקס יצאו לי ממנה גם כמה דברים טובים. החלטתי להרחיב את הידע המצומצם שלי בנוגע לש״י עגנון. איש העט הידוע שעד היום מעביר גלי צונאמי של הערצה בקרב סופרים, אנשי רוח ואף אינדיבידואליים מהיישוב – לא עשה עלי רושם בתקופת התיכון. למדתי את ״תהילה״ כמובן ״ובדמי ימיה״ ורק חיכיתי לצלצול הגואל. המור”

“בפברואר שנת 77 כשהייתי סגן צעירה קיבלתי כמתנת -פרידה מהמפקד שלי את ספרו של אלתרמן:"שירים משכבר",אשר כלל את אסופת השירים:"כוכבים בחוץ","שמחת עניים","ו- "שירי מכות מצרים". לי ברור היום בדיעבד כי הענקת הספר העידה יותר על עומק אישיותו של מפקדי הזה ולא על רמת -"האין"-אינטלקטואליות ,הבוסריות והבורות של עולמי באותן שנים. אבל - הוא המפקד טמן את הזרע שברבות הימים גרם לי להיות מאוהבת ושבויה בקסם יצירו”

“בקרון החתום הובל פוגל אל אושוויץ מדרנסי שמצפון לפריז. זוהי הביוגרפיה שהוציא דן לאור למשורר והסופר, בסדר הזה, דוד פוגל. אני לא קורא שירים, אבל הספרים שכתב פוגל, חיי נישואים ורומן וינאי, היו לא פחות מפנומנליים. פוגל נולד בסטנוב שבאוקראינה, דיבר פולנית, גרמנית, צרפתית ולמרות כל אלה כתב בעברית ומאוחר יותר תרגם שירים גם ליידיש. אדם רב לשוני מוכשר, שלא עסק בשום משרה בחייו. פוגל נולד ב-1891 ובטרם מלאו”

“מיום עומדי על דעתי בקריאת שירה נשביתי בקסמו של אלתרמן, אך השיא היה לאחר שקיבלתי מחבר הנפש שלי את 'כוכבים בחוץ' והחלטתי לקרוא אותו מהתחלה לסוף שיר אחר שיר. זו הייתה חוויה קריאה מכוננת, ועדיין אני מוצא את עצמי קורא שירים מהספר האלמותי הזה. לכן, כשיצאה הביוגרפיה של אלתרמן כמובן שלא היססתי ורכשתי עותק, ומאז, במשך חצי שנה בערך כל שבת לאחר שנת צהריים עם קפה שחור קראתי כמה עשרות עמודים, והאמת שברוב הפעמי”

“הקורונה הצליחה להוציא את המשכילה שבי. מלבד עלייה משמעותית במשקל, נפילה שגרמה לנקיעת הקרסול וצפייה מרעילה בנטפליקס יצאו לי ממנה גם כמה דברים טובים. החלטתי להרחיב את הידע המצומצם שלי בנוגע לש״י עגנון. איש העט הידוע שעד היום מעביר גלי צונאמי של הערצה בקרב סופרים, אנשי רוח ואף אינדיבידואליים מהיישוב – לא עשה עלי רושם בתקופת התיכון. למדתי את ״תהילה״ כמובן ״ובדמי ימיה״ ורק חיכיתי לצלצול הגואל. המור”

“בפברואר שנת 77 כשהייתי סגן צעירה קיבלתי כמתנת -פרידה מהמפקד שלי את ספרו של אלתרמן:"שירים משכבר",אשר כלל את אסופת השירים:"כוכבים בחוץ","שמחת עניים","ו- "שירי מכות מצרים". לי ברור היום בדיעבד כי הענקת הספר העידה יותר על עומק אישיותו של מפקדי הזה ולא על רמת -"האין"-אינטלקטואליות ,הבוסריות והבורות של עולמי באותן שנים. אבל - הוא המפקד טמן את הזרע שברבות הימים גרם לי להיות מאוהבת ושבויה בקסם יצירו”