“הקורונה הצליחה להוציא את המשכילה שבי.
מלבד עלייה משמעותית במשקל, נפילה שגרמה לנקיעת הקרסול וצפייה מרעילה בנטפליקס יצאו לי ממנה גם כמה דברים טובים.
החלטתי להרחיב את הידע המצומצם שלי בנוגע לש״י עגנון.
איש העט הידוע שעד היום מעביר גלי צונאמי של הערצה בקרב סופרים, אנשי רוח ואף אינדיבידואליים מהיישוב – לא עשה עלי רושם בתקופת התיכון.
למדתי את ״תהילה״ כמובן ״ובדמי ימיה״ ורק חיכיתי לצלצול הגואל.
המורה דקלמה את הטקסט מתוך הספרון המפורש וכמעט נרדמה בעצמה.
זה לא עזר לי לחבבו יותר מדי.
הווירוס העולמי גרם לאנשים להסתגר בביתם ולהתחרפן באיטיות אבל מוסד אחד החליט לנצל את השהיה המשמימה בבית ולהעביר הרצאות מקוונות לשימור משנתו של הסופר האלמותי.
בית עגנון יצאו בסדנאות חינמיות, הרצאות מרתקות ופרשנויות לרומנים המפורסמים שלו ואני החלטתי להשתתף בהן. בין כה וכה הריכוז שלי אינו בשמים וחשבתי שאולי אגלה אותו מחדש.
ואמנם חוויתי תחושות חדשות, תגליות שלוּ מוריי היו מודעים להן, יכולתי להיות היום במקום אחר לגמרי: חוקרת ספרות או אולי אפילו אשת עט.
יכולתי להעריך את כתיבתו יותר כי תיאמר האמת, חלק מסיפוריו אכן גאוניים!
מכיוון שאני חיה בארה״ב והמידע שברשותי מצומצם, חיפשתי ספריות וירטואליות שמהן אוכל לשאוב מקורות לגבי חייו של הפנומן וכיצד הגיע למעמד המכובד של חתן פרס נובל.
בירור קצר בגוגל העלה את ״כותר״ ספרייה מקוונת ובה אלפי ספרי ידע והעשרה: ביוגרפיות, פרשנויות לתנ״ך, מדעי הרוח והחברה.
עשיתי מנוי ובחרתי בספרו של דן לאור הידוע במחקרו על שמואל יוסף.
הוא כתב ספר זה וכרך נוסף, עב כרס ״חיי עגנון: ביוגרפיה״ שיצא בהוצאת שוקן והרגיש לי קצת מֻטֶּה, על כן החלטתי שלא לרכשו בסוף.
מאוד נהניתי מהקריאה ומהתובנות שבספר זה.
לאור כותב על עגנון בהערכה רבה אך גם בכנות בלתי מתפשרת; הוא מכבד אך אינו סוגד. הוא מתאר את מעלותיו וחסרונותיו, המחיר ששילמו סובביו על היותו פרפקציוניסט, על לילותיו שנעשו כימים – ביטוי עגנוני מובהק להירתמות קשה, מפרכת ובלתי מתפשרת למלאכת הכתיבה ועל הרומנים הגדולים שלו שהותירו את קוראיו בתדהמה שכן התגלה כהיסטוריון ממש, ככותב דברי הימים ואולי אף מעין אורקל: מנבא עתידות כמו בספר שאותו אכן אני מתעתדת לקרוא: אורח נטה ללון.
אני חושבת שלפני שניגשים לקריאת כתביו של כל סופר חשוב, רצוי ללמוד את ציוני חייו, מי השפיע עליו וכיצד ובכלל איזה מין אדם היה, איזה טיפוס.
לאחר מכן להתחיל בסיפורים קצרים אם ישנם ולקנח באפוסים.
לכן ספר זה מהווה בעיני התחלה טובה ומעניינת ללמידת משנתו של עגנון.”