אני פתי.
כל תמרורי האזהרה סינוורו כשהרמתי את הספר הזה מהערימה הקטנה בחנות - העטיפה הבנאלית, שם הספר הבנאלי עוד יותר, הטקסט הרדוד בגב העטיפה והמבט של המוכרת שכולו אמר "אתה בטוח בבחירה שלך?" - ובכל זאת לא נתתי לכל אלה לעצור מבעדי. גם לא לשחיטה שביצעה עלית קרפ לספר הזה במוסף הספרים של הארץ. שחיטה? יותר וידוא הריגה. חודשיים בראש רשימת רבי המכר של סטימצקי וצומת ספרים כנראה לא טועים חשבתי לעצמי. ואם הו

היא: תקני לי את הספר
אני: אין שום בעיה אבדוק בסטימצקי, אני גאה בך שאת רוצה לקרוא
היא: את לא מבינה איזה ספר זה כל העולםםםם מדבר עליו
אני: מה את אומרת? עד כדי כך?
היא: נו, דחוף תבדקי אם יש בחנויות
אני: מיד

השיחה עם חנות הספרים:
אני: היי, יש את הספר?
היא: נראה לך? נחטף כמו עגבניות בשלות
אני: תזמיני לי
היא: אבדוק כי יש מחסור
לאחר המתנה של כמעט שבועיים וחצי....לקול תרועות וחצוצרות , השטי

"כבר לא מתים מאהבה, היום מייצרים חיים חדשים מאכזבות ישנות"

(פתח דבר של הספר כבר לא מתים מאהבה).


עם כל גיל מתרוצצים דברים חדשים, בגיל שלי. גיל הטיפשעשרה כולם כבר מתחילים להתעניין ברומנטיקה, אהבה, ידידים ועוד..
מגלים חברויות חדשות,רבים ריבים שנהפכים לכלום עם חלוף השנים, אבל הכל מסתכם בדבר אחד.

זה יחלוף.

ברב המכר המבוקש, כבר לא מתים מאהבה מסופר מנקודות שונות של הרגשות, לפעמים גבר ולפעמ

אין מה לכתוב כי אין פה כלום ואני לא אבזבז לכם את הזמן, רק אגיד לכם שזו
סתם ערימת קשקושים מהסוג הנמוך שאנשים משרבטים בבלוג אישי.