“יש דברים שאי אפשר אפילו לדמיין. למשל ספר שיהיה איכותי אבל גם נגיש, עצוב אבל גם אופטימי, דרמה קורעת לב ומרגשת, שלא נסחפת אל מחוזות דביקים. במקרה של הספר הזה, המציאות עולה כל דמיון. כשהתחלתי לקרוא את "להיות יחד, זה הכל", לפני כשבוע, התחשק לי לקחת חופש ולא לעשות דבר מלבד לקרוא. כל הפסקה בקריאה לוותה בתחושה של פרידה ממישהו אהוב. אנה גבלדה היא במידה מסויימת הבת הרוחנית של רומן גארי. הכתיבה שלה הזכירה”

“את הספר הזה קראתי בחופשתי בצרפת, ליתר דיוק קראתי פעמיים- פעם אחת בדרך הלינארית המקובלת ופעם אחת קטעים מובחרים. היה קשה להיפרד. אמנם שהיתי בליון ולא בפריס, אך השתכנתי בקומת הקרקע של בניין לשימור מן המאה התשע עשרה, רצפות עץ חורקות, תריסי ברזל, שבע קומות ללא מעלית וחדרון במרתף האינקוויזיטורי לאחסון היינות- גרסת המאה התשע עשרה לדירה+ מחסן. ברחוב נתקלתי במונופרי ובפראנפרי, מעוזי הקניות של קאמי ופולט,”

“ספר פשוט מקסים! נהניתי מכל רגע. לדעתי הספר הכי טוב שקראתי השנה, וקראתי לא מעט (וגם אני צריכה להודות לקודמיי כאן, שרק בזכותם גיליתי אותו). קשה להאמין כמה צעירה המחברת שלו וכמה כשרונית... מעורר קנאה ממש. פשוט ספר יוצא דופן באנושיות שבו, בחמלה, באהבת האדם שקורנת ממנו. נוגע ללב, אופטימי כל כך, וכמו שכבר כתבו קודם -עושה את הבלתי אפשרי ולא הופך לקיטשי. ספר נפלא באמת. מומלץ בחום.”

“ספר בינוני ודי מיותר. סוג של קיטש צרפתי. כתוב בסגנון עילג למדי, עם כל מיני דחקות לא מובנות. דמויות כאילו נורא מיוחדות כזה, אבל בעצם שטוחות וצפויות, חוץ מפרנק, אולי. האמנית המיוחדת האידיאליסטית, סטייל ואן גוך, כאילו נורא צנועה אבל בעצם מתנשאת, הערס הרגיש וטוב הלב, התמהוני המקסים שמתאהב בסוג של פצצת ג'לי פסיכדלית, הזקנה המיוחדת ואמיצת הלב. כולם נורא מיוחדים...משהו טינאייג'רי כזה. בעצם הספר הרגיש לי”

“יש דברים שאי אפשר אפילו לדמיין. למשל ספר שיהיה איכותי אבל גם נגיש, עצוב אבל גם אופטימי, דרמה קורעת לב ומרגשת, שלא נסחפת אל מחוזות דביקים. במקרה של הספר הזה, המציאות עולה כל דמיון. כשהתחלתי לקרוא את "להיות יחד, זה הכל", לפני כשבוע, התחשק לי לקחת חופש ולא לעשות דבר מלבד לקרוא. כל הפסקה בקריאה לוותה בתחושה של פרידה ממישהו אהוב. אנה גבלדה היא במידה מסויימת הבת הרוחנית של רומן גארי. הכתיבה שלה הזכירה”

“את הספר הזה קראתי בחופשתי בצרפת, ליתר דיוק קראתי פעמיים- פעם אחת בדרך הלינארית המקובלת ופעם אחת קטעים מובחרים. היה קשה להיפרד. אמנם שהיתי בליון ולא בפריס, אך השתכנתי בקומת הקרקע של בניין לשימור מן המאה התשע עשרה, רצפות עץ חורקות, תריסי ברזל, שבע קומות ללא מעלית וחדרון במרתף האינקוויזיטורי לאחסון היינות- גרסת המאה התשע עשרה לדירה+ מחסן. ברחוב נתקלתי במונופרי ובפראנפרי, מעוזי הקניות של קאמי ופולט,”

“ספר פשוט מקסים! נהניתי מכל רגע. לדעתי הספר הכי טוב שקראתי השנה, וקראתי לא מעט (וגם אני צריכה להודות לקודמיי כאן, שרק בזכותם גיליתי אותו). קשה להאמין כמה צעירה המחברת שלו וכמה כשרונית... מעורר קנאה ממש. פשוט ספר יוצא דופן באנושיות שבו, בחמלה, באהבת האדם שקורנת ממנו. נוגע ללב, אופטימי כל כך, וכמו שכבר כתבו קודם -עושה את הבלתי אפשרי ולא הופך לקיטשי. ספר נפלא באמת. מומלץ בחום.”

“ספר בינוני ודי מיותר. סוג של קיטש צרפתי. כתוב בסגנון עילג למדי, עם כל מיני דחקות לא מובנות. דמויות כאילו נורא מיוחדות כזה, אבל בעצם שטוחות וצפויות, חוץ מפרנק, אולי. האמנית המיוחדת האידיאליסטית, סטייל ואן גוך, כאילו נורא צנועה אבל בעצם מתנשאת, הערס הרגיש וטוב הלב, התמהוני המקסים שמתאהב בסוג של פצצת ג'לי פסיכדלית, הזקנה המיוחדת ואמיצת הלב. כולם נורא מיוחדים...משהו טינאייג'רי כזה. בעצם הספר הרגיש לי”