סבינה מסג

סבינה מסג

סופרת

סבינה מסג נולדה בסופיה, בירת בולגריה, בשנת 1942. עלתה עם הוריה שהתיישבו ביפו (1948) ולימים עברה המשפחה לבת ים. הצטרפה לתנועת השומר הצעיר ושרתה במסגרת גרעין הנח"ל שלה. נישאה לצייר אהרון מסג והשלימה לימודי ספרות באוניברסיטה העברית.

7 קובצי השירה שפרסמה סבינה מסג עד היום: קוֹלוֹת מַשָּׁק (תל אביב: צ'ריקובר 1984); הבית במגדל (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1987); מושב (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1991); ימי מנזר (ירושלים: שוקן, 1997); והים הזה, ים כנרת (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 1998); כליל (רעננה: אבן חושן, 2003); מונוגמיה עילית (תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2009).



1.
מונוגמיה עילית הוא ספרה השמיני ויוצא הדופן של סבינה מסג, המתמקדת בדרך כלל בכתיבה אקולוגית אקופואטית. שירי ספר זה הצטברו במהלך ארבעה עשורים של חיי זוגיות עשירים ברוח, בנפש ובגוף. בחלק הראשון - שירים מוקדמים שכבר נדפסו בעבר; שירי החלק האחרון נכתבו בשלב הזוגיות המאוחדת המחודשת של החיים המשותפים; ואילו החלק המרכזי, העיקרי, נכתב בתקופת פירוד זמנית בין בני הזוג, ונוצר מתוך פגישה פתאומית עם הבית שהיה "אתר האושר הראשון". על שירי מונוגמיה עילית כותבת אפרת מישורי: סבינה מסג באה אל הנוף בזרועות פתוחות והוא מחזיר בזרועות פתוחות - זוגיות? שיחה? טאוטולוגיה? הנביעה הפנימית צבועה תמיד בצבעי המראה המשתרע ממול. השירים הם סדרת השבעות עצמיות מבעד לעולם הנגלה, עולם שהוא זולת ועצמי כאחד. הרבה בדידות - ולא רק התבודדות - מפצירה בוקרא להישאר עם המילים ויוצרת אותו כבן-לוויה. הנוף מאורגן כמתנה המוענקת בנדיבות, ככל יכולתו של הצורה לקבלו ולהכילו. שים בסוגריים את האקולוגי וייפתח בפניך עולם סגור של נופים וחפצים טובע בזיכרון אנושי. מסג כותבת את המיתולוגיה של הבית בתהליך של בנייה, התפרקות זמנית, ובנייה מחדש. הבית, שמזוהה בדרך כלל כאתר מובהק של זוגיות, נלוש הפעם כחומר זיכרון. כאן הוגדרה בעלותה על נכסי הבית המשותף, והיא מקימה לתחייה את זכרון הזוגיות, כאילו אמרה: אני אקים את הבית, אבל כפי שאני רואה אותו כיום, והשיבה אליו את מעין השבת אבדה. יחד צעד בצד צעד צער בצד צער על הגשר הצר המתרחב לפעמים לאולם ריקודים עד לאן שזה ´לעד'...

2.
``ימי מנזר``, אלבום שיריה של סבינה מסג, כולל שירים שכתבה במספר תקופות בהן שהתת במנזר בעין-כרם, שם נהנתה מפרטיות מוחלטת, שאפשרה לה להתבונן אל נפשה פנימה ואל שגרת חיי הנזירות, שבדומה לזו של המשוררת - מלווה תמיד באיזו ציפייה סמויה להתגלות.במרחב ובמקום בהם הזמן נעצר לרגע, כמו מניח להתרחשויות נפשיות להספג בחדר, בקיר, במסדרון, בפינות הגן, למלא אותן עד לשינוי תבניתן ולהישאר חרוטות בחומר, דחוסות, חיות, רוטטות ומוכנות להעלאה על ידי הזכרון - שם נכתבו שיריה.ובמילותיה היא: ``אם הלכתי אל המנזר, מופעלת על ידי תמונת תשתית של חדר התבודדות שאני נושאת בתוכי מאז ומתמיד, הרי שהמנזר שכלל את התמונה והעניק לה טקסטורה של אבן בחומה, פשפש קטן צבוע ירוק, שער הברזל הגדול, אור שחודר רק ממקור אחד, מן החלון המסורג, הנפתח אל ערוגות הגנה ואל העמלנות השקטה, הקונטפלטיבית, של האשה באפור - אותה אופציה שלא נלקחה, הממשיכה בכל זאת להפעיל אותי בשלט רחוק של הרעב לחיות יותר מאשר את חיי``.מספריה הקודמים של סבינה סבג, החיה בבית מבודד בגליל: ``קולות משק``, ``הבית במגדל``, ``מושב`` וכן ``שועל המחשבה`` תרגום מאנגלית של שירי טז יוז....

3.
חוויית המקום והבית לא נושא החוזר במגוון של צורות בשיריה של סבינה מסג. הבית במושב הוא חלום שמומש והפך למציאות, גם במובן של מקום שיושבים בו קבע ומתבוננים מתוכו אל העולם. זהו משכן חיי היום יום הדומים לא דומים לאוטופיה של בוניו. בשירי מושב יש אופטימיות, שמקורה בחיוניות שוקקת, המאמינה בכוחה להקים את הבית הנכון ולגונן עליו. סבינה סבג נולדה בבולגריה. את חייה היא מחלקת בין ביתה במושב חמד לבין הבית במגדל שלחוף הכינרת. פירסמה עד כה שני ספרי שירה: קולות משק (פרס ניומן לשירה), הבית במגדל (הקיבוץ המאוחד). כמו כן היא עוסקת בתרגום, ואף פרסמה ספרי ילדים תחת שם העט: עדולה....

4.
5.
6.
7.
8.
9.
10.
11.
12.
13.
14.
15.
16.
17.
18.
19.
20.
21.
22.
23.
24.
25.
סבינה מסג היא משוררת טבע נדירה. קיומם של הנחלים, הסלעים, הצמחים גורלי לגביה. זה בנבדל מרובה של הספרות העברית-יהודית. מסג אכן רואה את הטבע, אותו אחר גדול של חיינו. שירתה מתריעה על יופיו הכביר, על תומו הגמור ועל פגיעותו הנוראה. והיא עושה זאת בשירי טבע מובהקים ונהדרים המבטאים ערבות אמִתית לסובב אותנו. אריאל הירשפלד "שירתה של סבינה מסג צלולה וחודרת לב" דליה רביקוביץ סבינה חיה עם בעלה הצייר אהרון מסג על גבעת טרשים בגליל המערבי. הם מגדלים זיתים לשמן זית, ירקות, פירות וביצים לתצרוכת עצמית... ושירים וציורים הנובעים ישר מן השטח (כפי שמעיד שם הספר). השטח הוא הכפר כליל בגליל המערבי ועוד כמה מקומות שסבינה הפכה לבית משני : בית מול הכנרת, מנזר בעין כרם, נחל ראש פינה והמושב על שפת המוסררה שהיה בית-התשתית....

26.
בִּקּוּשׁ לְעֶצֶב זֶה שֶׁיֵּשׁ בִּקּוּשׁ לְעֶצֶב אֵינוֹ אוֹמֵר שֶׁעָלַי לְעַצֵּב אֶת שִׁירַי בְּצוּרַת דִּמְעָה הספר ראה אור בהוצאת מקום לשירה בשיתוף הקיבוץ המאוחד ספרי השירה של מסג: קולות משק, צ'ריקובר , תל אביב, 1984, פרס ניומן לספר ביכורים הבית במגדל, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1987 מושב , הקבוץ המאוחד, תל אביב, 1991 ימי מנזר, תמיר שר תצלומים, שוקן, ירושלים, 1997 והים הזה, ים כנרת, תצלומים שרון טרבלסקי, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1998 כליל, אהרון מסג ציורים, אבן חושן, רעננה, 2003 מונוגמיה עילית, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 2009 אקופואטיקה, עיתון 77, גיליון 357 --358 , חשוון, תשע"ב, 2011 ישר מן השטח, מבחר שירים, מוסד ביאליק והקיבוץ המאוחד, 2104 על היופי הבלתי מצוי של המצוי, ננו שירים, הוצאת מקום לשירה , 2017 שיחותי עם רחל, הקיבוץ המאוחד, 2018...

27.
28.
במרוץ השליחים של השירה העברית, נטלה סבינה מסג מרחל את לפיד הכנרת, שלחופה היא חיה וכותבת מזה 50 שנה. המשותף לשתי המשוררות הוא הפיכת הכנרת לעוגן פיזי-רגשי, וסגנון כתיבה המבקש לשמור על "הניב התמים". השונה בין השתיים הוא המודעות האקולוגית של המאה ה -21 הניכרת בשירי מסג והופכת אותם משירי טבע לשירה אקופואטית. על סבינה מסג אמרה דליה רביקוביץ: "שירתה צלולה וחודרת לב"...

29.
מראשית כתיבתה מבצעת סבינה מסג מהלך של חריגה מגבולות הביוגרפיה האישית והתחברות עם מקום, מרחב, שטח, טבע – כלומר עולם החי, הצומח והדומם המינראלי המתגלה בארץ ישראל הכפרית, הנסוגה מאימת האורבני-מכני. היא אף מנסה לסגל לעצמה את האתוס הכמו מיושן של ארץ ישראל החקלאית, להיזדהות עם המושבות הותיקות של הגליל ועם נופי ההר והכנרת, לראות בעצמה ממשיכה של השירה שנכתבה במרחב הזה – בעיקר שירת רחל. רחל זכתה לחיות רק שנתיים לחופי הכנרת והרגשתה היתה ש "לא שרתי לך, ארצי". מסג, שזכתה לחיות באינטנסיביות את הכנרת ומקומות נוספים בארץ, יכולה לומר אחרי 60 שנות כתיבה: כן, שרתי לך ארצי, ולהגיש לנו ספר המתקרב להיות 'שירת האנחנו' שאנו כה חסרים. דן מירון סבינה מסג חיה ועובדת את האדמה בכפר כליל בגליל המערבי. היא חלוצת האקופואטיקה בארץ ואף יסדה את 'פרס כליל לאקפואטיקה' על מנת לעודד כתיבה בסוגה חדשה זו. ספר זה הינו הראשון בסידרת כליל לאקופואטיקה, השמה לה למטרה לעשות מקום ל'שירת מקום', להסב את תשומת הלב לשירה על הסביבה והטבע כנושאים בפני עצמם ולא רק כרקע לעלילות אנוש, לשבור את השתיקה באשר למימדים החמריים הרגשיים, התרבותיים, החברתיים והרוחניים של המשבר האקולוגי, לפתח מודעות לנזקי ההתמכרות ל'פיתוח' ולטכנולוגיה ולשיר, למרות זאת, את שירת השכינה, בכל משמעויותיה, 'כאן על פני האדמה' סבינה מסג היא משוררת טבע נדירה. קיומם של הנחלים, הסלעים, הצמחים גורלי לגביה. זה בנבדל מרובה של הספרות העברית-יהודית. מסג רואה גם את הטבע האחר ,הגדול, של חיינו. שירתה מתריעה על יופיו הכביר, על תומו הגמור ועל פגיעותו הנוראה. והיא עושה זאת בשירי טבע מובהקים ונהדרים המבטאים ערבות אמיתית לסובב אותנו. אריאל הירשפלד שירתה של סבינה מסג צלולה וחודרת לב דליה רביקוביץ...


"אני קמה דבורה!" --------------------- "אֵיךְ זֶה גְּבָרִים כּוֹתְבִים שִׁירִים?!" (בעמוד 9) לא צריך שובניזם, אני רוצה לומר לסבינה, שדי ברעד שלה ללא ה... המשך לקרוא
5 אהבו · אהבתי · הגב





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ