איך מתחילים לתאר ספר כל כך סוער ודוהר כמו זה? ספר שלא עוצר לרגע, שאין בו רגע דל? מתחילים מההתחלה ומקווים לא להחמיץ דבר.
ג'ני פילדס היא בתו של יצרן נעליים בחוף המזרחי. משפחתה עשירה והיא נשלחת ללמוד אנגלית בקולג' לנערות עשירות ומשועממות. אבל היא לא משועממת, השנה היא 1942, מלחמה בעולם והיא רוצה ללמוד משהו מעשי. היא הולכת להיות אחות. היא אחות טובה, קושי ודם לא מרתיעים אותה כלל. מה כן מרתיע אותה? גברי

#
כשהייתי ילדה אף פעם לא הספיקו לי הספרים. למרות שקראתי כל ספר יותר (לפעמים הרבה יותר) מפעם אחת, תמיד היתה לי הרגשה שהם נגמרים לי. כפיתרון פיתחתי פנטזיה על ספר שלעולם לא ייגמר. הוא יימשך ויימשך כל עוד אקרא בו. <mark>אירווינג</mark> הצליח לממש לי את הפנטזיה (אמנם לא בזמן המתאים, כי היום מה שחסר לי זה זמן, לא ספרים) והספר הזה משול לספר שאינו נגמר. מפטפט ומלהג על דברים שאולי פעם נחשבו מדהימים והיה אמיץ לתאר אותם

אחד הסופרים האהובים עליי. לא מאכזב גם בספר זה, אמנם ספר ארוך עם הרבה מלל שכביכול יכול להתפש כחפירות, אבל זו דרכו של <mark>אירווינג</mark> לבנות עומק לדמויות ולהכניס אותנו כשותפים בסיפור. זהו ספר שכולו עיסוק במיניות ומגדר.

סיפור התבגרותו של בילי מהיותו נער צעיר בשנות השישים ועד לבגרותו חמישים שנים לאחר מכן. בילי הנער מבולבל בקשר לזהותו המינית, הוא מגלה שהוא כנראה ביסקסואל שאוהב בעיקר גברים, אך לא מתנזר מנשים,

למרות הביקורות המקצועיות והרוזמה של <mark>ג'ון אירווינג</mark>,צ ספר מפוטפט מידי

המון להג לחינם, ההתלבטות לגבי הזהות המינית של הגיבור לא מעוררת הזדהות אלא פשוט מעייפת..

התיאורים של התאטרון והציטוטים מהמחזות שהעיירה מעלה בו , גם הם מפורטים יתר על המידה...

זו דעתי... אולי התרגלתי לספרות קצבית /תסריטאית כמו של רוב רבי המכר לאחרונה... אבל בחרתי לשתף בכל זאת

יוליה

אני שייך לאלה המחפשים סיפור קטן, אפיזודה יומיומית על אנשים רגילים הכתובה בצורה מרתקת, החושפת את הפנים של הנפש, היוצרת אווירה מיוחדת.
אצל <mark>אירווינג</mark> כמו אצל <mark>אירווינג</mark> הכל בגדול. תקנות בית השכר הוא סאגה רבת שנים על דמויות הקשורות בבית יתומים נידח אי שם במיין בצפון ארה"ב. בית היתומים הוא גם בית חולים העוסק ב"מלאכת האל" ו"מלאכת השטן" – הלו הן הלידה וההפלה (הלא חוקית באותם הימים).
כל הדמויות בספר הן נכ

ספר טוב בסך הכל, אבל חובבי <mark>ג'ון אירווינג</mark> עלולים להתאכזב קצת.

הספר הכי טוב של <mark>ג'ון אירווינג</mark>,מצחיק עצוב וסוטה כתמיד

ספר מעולה! בדיוק כמו שמצפים מ<mark>ג'ון</mark> ארווינג,
אולי העלילה לא סוחטת לנו את הדמעות ומערערת לנו חדרים נרגשים בלב- אבל הכתיבה, כושר הביטוי העילאי והתיאורים מכניסים אותך לאווירה ולמקומות-כאילו אתה הוא גיבור הסיפור בעצמך.
הסיפור הוא מסע התבגרות של ילד בן 14, כביכול מבולבל וסקרן כמו כל ילד בגילו- אך אם נרחיב קצת את האישונים להביט סביב דווקא באלו שניראים פשוטים, משעממים ובנאלים נשים לב כמה יופי יש בפרטים ה

יש ספרים שנכנסים ללב, יש כאלה שמרגישים בבטן, וכאלה שמחטטים לך בקרביים.
העולם על פי גארפ בועט בביצים. ההפתעה, הכאב החד, הניסיון לשאוף אוויר.
הייתי חייב לעצור, לנשק את הילדים, ולהכיר לעצמי שמדובר בספר.