#
<mark>הנרי ג'יימס</mark> נולד בשנת 1840. אני מציינת את העובדה הזאת, כי הסיפור הזה עוסק בתובנות של בן 50. כש<mark>הנרי ג'יימס</mark> היה בן 50 – בשנת 1890 – בן 50 נתפס כמי שצריך לשתות תה ליד האח המבוערת, להעלות סיפורים על צעירותו השובבה ולהתייחס לצעירים בסלחנות חביבה. אז <mark>הנרי ג'יימס</mark> כתב סוג של יומן על בן 50 אחד, שמנסה לחזור אחורה בזמן, להתבונן בעברו ולאשש את התנהגותו בעבר על ידי חזרה עליה בהווה.

הספר הזה עוסק בקנאה וב

הספר "האירופאים" ככל ספריו של <mark>הנרי ג'יימס</mark> (אלו שקראתי לפחות) כתוב בכתיבה הקולחת והאופיינית, לאלו שנהנים מכתיבתו ה"נאצלת" והמהוקצעת רוויות הגינונים (מי לא) גם ב"האירופאים" למקרא הדיאלוגים המנומסים כשברקע המתחים המוסווים מתחת לפני השטח לא תוכלו שלא ללקק את האצבעות-ואני לא מתכוון בכדי לדפדף (אולי גם, תלוי בגיל...)
הספר מספר את סיפורה של הברונית מינסטר ואחיה פליקס שמגיעים לביקור אצילי למדי בבית משפח

אני התחלתי לקרוא ספר שהשם שלו זה האמן והוא מסופר על <mark>הנרי ג'יימס</mark> שזה אחד שהיה סופר בזמנים של סוף האלף תשע מאות. בגלל שאני רציתי שיהיה לי הדעה שלי על הבנאדם מתי שאני קורא את הסיפור שרשמו עליו אז מתי שהייתי בספרית רחוב לקחתי את זה בלי ששמעתי על הספר מלפני רק לפי השם של הסופר.

הסיפורים זה הכל על חיים מסביב לאומנות בזמנים של אז יעני כמעט בכל הסיפורים יש או פסל (למשל הסיפור הראשון של על פסל שמוצאים

סיפור קצר ושובה לב. יומנו של אנגלי בן 50 שחוזר לפירנצה 27 שנים אחרי שהייתה לו שם פרשת אהבים וחיזור אחר רוזנת מקומית מקסימה שנגמרה וניכר שסיומה הותיר עליו חותם. הוא עדיין רווק בגיל 50, ומתאר את השקפתו על חייו כך: "כשאדם מגיע לשנתו החמישים ושתיים, ואותות השנים לא ניכרים עליו מאוד — כשהוא נהנה מבריאות טובה, ממידה של עושר, ממצפון שקט ומפטור מוחלט מקרובי משפחה מביכים — הוא מחויב כנראה, במלוא העדינות, ל

אתמול אחרי חצות, סיימתי לקרוא את "בטבעת החנק" של <mark>הנרי ג'יימס</mark> (שעה מצוינת לסיים ספר שכזה).
מדובר בנובלה לא קצרה, והוא, בעיניי גותיקת רפאים אנגלית/אמריקאית במיטבה (תורגם לעברית פעם שנייה ב-2002 תחת השם "פיתול כפול" בהוצאת בבל).
במרכז הסיפור עומדת מחנכת צעירה שנשכרת לטפל בשני אחים יתומים, בן עשר ובת שמונה, שחיים באחוזת כפר של דודם הנעדר תמיד. רוחותיהם של המשרת האישי של הדוד והמחנכת הקודמת שלהם רודפ

גיליתי ספר נפלא זה תודות ל"סימניה " . תודה על גילוי כה נפלא . אהבתי את הספר מאוד , את עדינותו טוהרו .
במיוחד את הסיפור .
כמו שאמרה "בת שבע מירושלים " שלא יכלה לנסח את הרגשתי טוב יותר במהלך הקריאה ועל כן אני מודה לה:" אהבה שנרקמת בין מורה צעיר ותלמיד שלו. ותיאור האהבה נעשה בדרך עדינה ועקיפה, על ידי טיולים משותפים ומגעי ידיים מהססות." אינך רוצה להגיע אל הסוף , כמו שרוי בתוך קסם עתיק .
תודה <mark>הנרי</mark>

ספר לא קל להאזנה. הספר מסופר על ידי מספר דרך עיניה של מייזי. מייזי הינה ילדה קטנה העוברת מסכת התעללויות נפשית ורגשית על ידי הוריה במהלך משבר הנישואין והגירושים אשר הם עוברים. במהלך ההאזנה עברתי תהליך , בתחילת הקריאה ניסיתי לפענח מהם האירועים וההתרחשויות אשר מייזי חווה ומספרת עליהם מצד אחד, מצד שני ניסיתי לתרגמם לאירועים דרך עיניים בוגרות.

באמצע הספר, כבר רציתי לאמץ את הילדה בכדי שתפסיק לחוות את

יומנים תמיד מעוררים בי סקרנות, במיוחד של אנשים בוגרים. הספר הזה הינו הנאה צרופה, כמו שמש חמימה ביום סגריר.

מתוך התקציר:
אדם בן חמישים מבקר בפירנצה ורושם ביומנו רשימות על אירוע מטריד שהתרחש זה עתה: הוא פגש את בתה של מי שהיתה לפני שלושים שנה אהבת נעוריו. אנגלי צעיר מחזר אחריה, ובן החמישים לא יכול לראות ביחסים האלה אלא חזרה מדויקת על עברו הסנטימנטלי: סיפור מר שהותיר בו פצע עמוק וכואב. הוא מתעקש ל

יומנו של אדם המקבל הזדמנות נדירה להתחקות אחר נקודת מפנה בעברו, ולתהות עליה בשנית. בכתיבה קולחת ומחוצפת עד כדי גיחוך, ובעזרת רטרוספקטיבה שלאחר כמעט 30 שנים, מצליח הסופר לדון בסוגית "הדרך שלא נבחרה" בצורה עדינה, קלילה ואופטימית.