ביקורת ספרותית על הוואלריו האחרון מאת הנרי ג'יימס
ספר טוב

---

אני התחלתי לקרוא ספר שהשם שלו זה האמן והוא מסופר על הנרי ג'יימס שזה אחד שהיה סופר בזמנים של סוף האלף תשע מאות. בגלל שאני רציתי שיהיה לי הדעה שלי על הבנאדם מתי שאני קורא את הסיפור שרשמו עליו אז מתי שהייתי בספרית רחוב לקחתי את זה בלי ששמעתי על הספר מלפני רק לפי השם של הסופר.

הסיפורים זה הכל על חיים מסביב לאומנות בזמנים של אז יעני כמעט בכל הסיפורים יש או פסל (למשל הסיפור הראשון של על פסל שמוצאים אותו באדמה) או ציירים או אנשים שמתעניינים בדברים כאלה והרוב זה קורה באירופה (בגלל שההנרי ג'יימס הזה אפילו שהיה אמריקאי הסתובב הרבה באירופה יעני היה חי שמה) והרבה מזה גם מדבר על ההבדל בין התרבות של אירופה והתרבות של אמריקה.

קודם כל זה קשה להגיד איך הספר בגלל שזה ארבע סיפורים לא הכי קצרים. אם זה הרבה סיפורים קצרים כמו שאצל אתגר קרת אז אין לי בעיה להגיד איך זה אפילו שזה הרבה. זה כמו שיש דשא אז אתה לא מודד אותו אחד אחד אבל שאתה מסתכל מלמעלה אתה יודע להגיד איך זה קצור. מתי שזה ארבע סיפורים זה כמו שיש לך אחד שיח אחד עץ ושני פרחים. מה תגיד על זה בכללי?

רואים שזה סופר שעושה תוכניות ובונה על הקונסטרוקציה שלו גם תשתית של מים וגם של חשמל וגם הכל מה שצריך. גם אתה רואה שהוא יש לו השקעה בדקורציה. לפעמים בזכות זה יוצא לו יפה על אמת. היה שני סיפורים שממש ממש אהבתי. הבעיה הכי גדולה לפי דעתי זה שלפעמים אתה קולט על ההתחלה של הסיפור בשביל מה הוא רשם אותו יעני אתה קולט שזה בשביל להגיד לך את הרעיון שלו ובגלל שקלטת את זה אז אתה יכול לדעת בדיוק לאיזה כיוון ייקח אותך. בגלל זה סיפור אחד קצת השתעממתי. 

בסך הכל היה די מעניין וגם זה שבמיוחד סיפור אחד קראתי גם באותו זמן בספר השני על למה הוא כתב את זה ואיך בא לו הרעיון אז זה היה נחמד.

» ביקורות נוספות של סימנטוב
» ביקורות נוספות על הוואלריו האחרון