“הספר "חבורת ציק-טוף" מאת יהודה אופנר שייך לז'אנר ספרי חבורות. הספר מצטרף יפה למסורת הכתיבה עליהן בספרות העברית, ועושה זאת בצורה עדכנית. הנושאים המטופלים שם הם מעולם ההתמודדות העכשווי והיום-יומי של ילדים רבים: גניבות בבית הספר, לעג לזרים, בריונות של ילדים גדולים, התעללות בבעלי חיים, קשיים חברתיים על רקע של פער כלכלי ועוד. בספר יש תיקשורת באמצעות טכנולוגיה כמו שליחת מיילים ומסרונים, ממש כמו שמתנהל”

“ספר מדהים! מעורר כל כך הרבה מחשבות... בעצם הבנתי שהדרך הטובה ביותר למות היא לחיות את החיים כאן ועכשיו ולהגיע לסופם עם כמה שפחות חרטות כי הרי אי אפשר שלא יהיו חרטות כלל. כשקוראים על מעללי מר קולבר ומר לואיס שוכחים את גילם המתקדם. הם מצחיקים ומרגשים ובדרכם שלהם מציגים נושאים שמטרידים את כולנו. הכתיבה של יהודה אופנר זורמת וקולחת. קראתי בלילה אחד. בקיצור, צריך לחיות ולנצל כל רגע. אני הולכת לשנות כמה”

“כמי שעוקבת אחרי ספריו של אופנר, נדהמתי מעולם התוכן הדתי-חרדי של "מקום בשדה השכינה". נפלא לפגוש סופרים עם עולמות ידע שונים כל כך (קראו למשל את "הדרך הטובה ביותר למות", או את "חרב פיפיות" שלו). לאחרונה גיליתי את ספרי הילדים שכתב. אשרינו שזכינו לסופר אשכולות כזה. מחכה לעוד!”

“אחרי שנהנתי כ"כ מ"חרב פיפיות" שמחתי מאוד לגלות כי ישנו ספר נוסף, אומנם שונה אך גם בו אפשר להתענג על המטפל אנדי, הפעם בתפקיד משני. במרכז העלילה עומד רון (אהרן לייב) חוזר בתשובה מחסידות שחורה וקנאית. את דרכו לחילוניות הישראלית מלווה אנדי כמורה דרכו, כמו שאנחנו כבר מכירים אותו, בעצה טובה ובהמון רגש. ויש מה ללוות, הדרך אינה פשוטה כלל וכלל. ספר מרתק, מרגש ונוגע מאוד. לא הצלחתי להניח אותו מהיד. התעצבתי”

“הספר "חבורת ציק-טוף" מאת יהודה אופנר שייך לז'אנר ספרי חבורות. הספר מצטרף יפה למסורת הכתיבה עליהן בספרות העברית, ועושה זאת בצורה עדכנית. הנושאים המטופלים שם הם מעולם ההתמודדות העכשווי והיום-יומי של ילדים רבים: גניבות בבית הספר, לעג לזרים, בריונות של ילדים גדולים, התעללות בבעלי חיים, קשיים חברתיים על רקע של פער כלכלי ועוד. בספר יש תיקשורת באמצעות טכנולוגיה כמו שליחת מיילים ומסרונים, ממש כמו שמתנהל”

“ספר מדהים! מעורר כל כך הרבה מחשבות... בעצם הבנתי שהדרך הטובה ביותר למות היא לחיות את החיים כאן ועכשיו ולהגיע לסופם עם כמה שפחות חרטות כי הרי אי אפשר שלא יהיו חרטות כלל. כשקוראים על מעללי מר קולבר ומר לואיס שוכחים את גילם המתקדם. הם מצחיקים ומרגשים ובדרכם שלהם מציגים נושאים שמטרידים את כולנו. הכתיבה של יהודה אופנר זורמת וקולחת. קראתי בלילה אחד. בקיצור, צריך לחיות ולנצל כל רגע. אני הולכת לשנות כמה”

“כמי שעוקבת אחרי ספריו של אופנר, נדהמתי מעולם התוכן הדתי-חרדי של "מקום בשדה השכינה". נפלא לפגוש סופרים עם עולמות ידע שונים כל כך (קראו למשל את "הדרך הטובה ביותר למות", או את "חרב פיפיות" שלו). לאחרונה גיליתי את ספרי הילדים שכתב. אשרינו שזכינו לסופר אשכולות כזה. מחכה לעוד!”

“אחרי שנהנתי כ"כ מ"חרב פיפיות" שמחתי מאוד לגלות כי ישנו ספר נוסף, אומנם שונה אך גם בו אפשר להתענג על המטפל אנדי, הפעם בתפקיד משני. במרכז העלילה עומד רון (אהרן לייב) חוזר בתשובה מחסידות שחורה וקנאית. את דרכו לחילוניות הישראלית מלווה אנדי כמורה דרכו, כמו שאנחנו כבר מכירים אותו, בעצה טובה ובהמון רגש. ויש מה ללוות, הדרך אינה פשוטה כלל וכלל. ספר מרתק, מרגש ונוגע מאוד. לא הצלחתי להניח אותו מהיד. התעצבתי”